ספטמבר 1: המסע לגרדינר

כבר היינו קרובים... יכולנו להרגיש את זה. פארק ילוסטון היה במרחק יום נסיעה מאיתנו. אחרי המתאבנים של הרוקיז הקנדיים ופארק גליישר הרגשנו שהמנה העיקרית היא פארק עצום שחולש על שלוש סטייטס... בהתחשב שזה היה אחד הדברים היחידים שעוד מהארץ תכננו לראות זאת הייתה ממש התרגשות. 

אבל הייתה לנו עוד נסיעה לעשות. היינו בצד המערבי של הרוקיז שוב, והיינו צריכים לחצות את קו פרשת המים ולחזור לצד המזרחי ולהתכוונן לכניסה הצפונית של הפארק. 

בניגוד לפעמים הקודמות, היה לנו שכל לקבוע לינה בשני לילות במקומות סביב הפארק בתאריכים של אמצע השבוע עוד כשהיינו בקנדה, כדי שלא נתקע עם מקומות יקרים. ידענו שאנחנו צריכים להגיע בסוף היום הזה לגרדינר, לא משנה מה. 

ככה התחיל יום נסיעה נוסף - רק שהפעם היינו בארה"ב, איפה שכל הכבישים ארוכים יותר ממה שנדמה לך (כי זה במיילים) והאוכל הרבה יותר דמוקרטי (כלומר, לא רק המבורגרים). 

אז יום נסיעה, עדכון קצר, ופאסט פוד באמריקה. 

אוגוסט 31: גליישר פארק

הגיע היום להשאר את קנדה מאחורינו, ולהתקדם חזרה דרומה לארצות הברית. ידענו שיש לנו עוד הרבה מקומות להיות בהם ולא רצינו שייגמר לנו הזמן כשרק נגיע לקליפורניה איפה שכל האקשן. 

עזבנו את באנף והמשכנו על כביש שנוסע מזרחה ואז דרומה, ויורד מההרים למישורים שאחרי הרוקיז. משם הכביש המשיך דרומה דרך שדות אינסופיים, על כביש אחד ישר שחתך דרומה קילומטרים אחרי קילומטרים שמשני הצדדים רק שדות מרעה וסוסים ופרות. 

עברנו דרך כמה וכמה עיירות, ולא ממש היה בהן עניין אז המשכנו הלאה, כשאנחנו יודעים שהיעד הגדול הבא הוא פארק ילוסטון. קרץ היה ממש נלהב להגיע לשם אחרי ששמע כמה שהפארק גדול ושיש שם אינסוף דברים לצלם. מורסי בעיקר רצתה שישאר זמן לכל האטרקציות של הטיול ולכן המשכנו הלאה וניסינו לסגור כמה שיותר מרחק ביום נסיעה הזה. בכל מקרה אנחנו למדנו לקח מהימים בפארקים של קנדה שכדאי להגיע לפארק באמצע השבוע כדי להתחמק מהתיירים והמחירים הגבוהים. ה31 לאוגוסט היה יום שני, והתוכנית להגיע לפארק ביום שלישי נראתה לנו כמו תוכנית מעולה. 

אוגוסט 30: באנף

הבוקר שלנו התחיל בארוחה משודרגת במלון היוקרתי שלנו, איפה שהכינו לנו ביצה לפי בקשה, מזנון מלא בנקניקיות טעימות/מגעילות (תלוי את מי שואלים) ושאר מטעמים. 

בחוץ היה דיי אפרורי, אבל עוד לא ממש התחיל לרדת גשם. החלטנו ללכת לראות כמה אטרקציות שאפשר אולי לעשות כשבחוץ גשם. לפי התחזיות היה נראה שלא ממש נוכל לטייל היום. תכלס יום גשם שבו לא עושים הרבה וסתם נחים במלון גם היה נראה לנו סבבה בשלב זה. אז החלטנו לעשות איזה דבר או שניים מהמפה של באנף שהביאו לנו (מהמלון? בכניסה לפארק?) ולחזור למלון כשיתחיל להיות גשום. 

אוגוסט 29: לייק לואיז

התעוררנו מוקדם מוקדם בבוקר (סביבות שמונה...) בשביל להגיע לליק מוריין (Moraine) לפני ההמונים. הנסיעה לשם הייתה ממש מרשימה, במיוחד בגלל שהאור של הבוקר רק התחיל לעלות מעבר להרים. קרץ נהג אז אין כל כך תמונות משם, אבל מהרגע שהתחלנו להסתובב באגם כבר היו נופים מטורפים בכל כיוון. 

התוכנית הייתה ברורה, מבלים במוריין קצת, ואז נוסעים ללייק לואיז (על שמו העיירה כמובן) ושם נעשה מסלול הליכה קצר ולא קשה סביב האגם. 

מזג האוויר באותו יום היה אמור להיות חצי-חצי, מה שגוגל קורא scattered showers, עם סיכויים סבירים שיתפוס אותנו גשם תוך כדי המסלול. בכל מקרה הייתה לקרץ מטרייה ענקית ככה שלא ממש חששנו להרטב. 

אוגוסט 28: עולים לרוקיז

הגיעה השעה לעלות להרים. הזמן לוחץ והספיק לנו מהמשחקים באזור גובה פני הים. ארזנו את המזוודות ואת האוטו והתחלנו ליסוע מזרחה ולמעלה. 

התוכנית המקורית הייתה להתחיל בצפון, בג'אספר, ולהמשיך דרומה ללייק לואיז ובאנף, אבל מזג האוויר היה נראה לא משהו בתחזית בפארק הצפוני, ולמרות שגם בלייק לואיז היה נראה קצת גשום, חשבנו שלפחות נעשה חלק מהאזור ומקסימום נישאר יום אחד בעיר ולא נטייל אם יירד מלא גשם... 

בקאמלופס עצרנו בסופר מקומי בשביל להצטייד לדרך ולקנות מתאם חשמל במקום זה שקרץ השאיר באחד המלונות הקודמים. קנינו סלט בקופסא שהצליח להחזיק אותנו עד לארוחת צהריים מאוחרת. סלט, כפי שמכירים אותו הקנדים, כולל חסה, גבינה בולגרית, חמוציות, תותים ובוטנים. בקיצור - מעט מאד ירקות... בכלל היום הזה היה יום של נסיונות אוכל שונים ומשונים. אבל לפחות לא אכלנו המבורגר! 

אוגוסט 27: סאנשיין ואלי

היום הזה היה כמעט כולו נסיעה באוטו. שזה נשמע מתיש אבל יחסית לנסיעות בארצינו, בארה"ב (ובקנדה אפילו עוד יותר), יש שלווה כזאת בכביש שזה בכלל לא כזה נורא לנהוג חמש שעות ברצף, זה אפילו דיי כיף... 

היום הזה התחיל כשקמנו בבוקר ב Lillooet וגילינו שלא רצחו אותנו בלילה, ושהעיירה הזאת ממש קטנה והזוייה. 

במיוחד היה מוזר ששני קנדים מבוגרים שגם ישנו במלון התחילו לדבר איתנו בבוקר כשהעמסנו את האוטו. הוא סיפר שכל שנה הם באים לפה לקטוף עגבניות ומביאים שקים הבייתה אז אם אנחנו רוצים שתיים. בהתחשב שבקושי הצלחנו למצוא ירקות טריים ביבשת הזאת קפצנו על המציאה. הם גם ממש התלהבו מזה שאנחנו ישראלים, מה שגרם לנו לתהות כמה ישראלים באמת הגיעו אי פעם לעיירה הקטנה וההזוייה הזאת... 

אוגוסט 26: סי טו סקאי

לא באנו לקנדה בשביל להסתובב בעיר... לקראת הבוקר של ה26 באוגוסט הגענו למסקנה שכל יום שאנחנו מבזבזים בונקובר זה יום שנפסיד ברוקיז, בילוסטון או במקומות מגניבים שלא נגיע אליהם בסוף הטיול. 

החלטנו שהגיע הזמן לצאת לדרך ולהשאיר את העיר מאחורינו לטובת ההרים המושלגים של קנדה. כמובן שלהגיע לרוקיז ייקח לנו זמן - במיוחד מכיוון שבחרנו את הדרך הכי עקלקלה שאפשר לבחור בשביל להגיע לשם... 

אוגוסט 25: ונקובר

ובכן התעוררנו במלון ראמאדה המעט מקופח והבנו שיש לנו יום או יומיים (או כמה שנרצה) לבלות בעיר ונקובר. 

הרבה אמרו לנו שזאת עיר מגניבה, עם נופים ואווירה טובה והמון ים ואנשים. אז לא ידענו מה לעשות עם כל זה אז הלכנו לחפש איזה יער להרגע. 

אוגוסט 24: עוברים את הגבול

מספיק עם השטויות. הגיע הזמן לצאת לדרך, לקחת את ההגה בידיים ולהתחיל במסע עמוס קלישאות. 

היום התחיל בקלישאה לפיה היינו חייבים לאכול בסטארבאקס לפחות פעם אחת לפני שעוזבים את סיאטל. אחרי שסיימנו את הסנדוויץ והסלט פירות (במחירים מופקעים כמובן) המשכנו עם המזוודות להתגלגל שלושה בלוקים לכיוון ההשכרת רכב. 

אחרי ההסתובבות של היום הקודם, זה כבר ממש לא הרגיש לנו הרבה. שם מלאנו טופס קצר ועלינו למעלה איפה שחיכינו בתור איזה שעתיים עד שקיבלנו רכב. 

אוגוסט 23: סהרוריים בסיאטל

למרות כמה שהיינו עייפים ביום שלפני, עדיין התעוררנו בשבע בבוקר (יותר נכון ארבע אחה"צ בשעון שלנו). לקחנו שני לילות ביאטל בשביל לראות קצת את העיר ולהתאושש. 

מצאנו את עצמינו מסתובבים ברחבי העיר, מתעייפים קשות, ובעיקר לא מצליחים למצוא מה לאכול לארוחת הערב... 

כל זאת ועוד בפרק השני של "המאלתרים"... 

אוגוסט 22. יום טיסה

מוקדם בבוקר של ה22 באוגוסט יצאנו במונית לשדה.

אחרי חודשים של תכנונים התבוננות במפות וחפירה בספרי טיולים הרגשנו מוכנים לירח דבש בארה"ב. 

סגרנו השכרת רכב ומלון לשני לילות בסיאטל. ידענו שאנחנו רוצים להיות בקנדה, בפארק ילוסטון ובקליפורניה. בעצם אלה הדברים היחידים שידענו כי בתכלס לא באמת היה לנו כח לתכנן שום דבר בטיול הזה.