אוגוסט 26: סי טו סקאי

לא באנו לקנדה בשביל להסתובב בעיר... לקראת הבוקר של ה26 באוגוסט הגענו למסקנה שכל יום שאנחנו מבזבזים בונקובר זה יום שנפסיד ברוקיז, בילוסטון או במקומות מגניבים שלא נגיע אליהם בסוף הטיול. 

החלטנו שהגיע הזמן לצאת לדרך ולהשאיר את העיר מאחורינו לטובת ההרים המושלגים של קנדה. כמובן שלהגיע לרוקיז ייקח לנו זמן - במיוחד מכיוון שבחרנו את הדרך הכי עקלקלה שאפשר לבחור בשביל להגיע לשם... 

היום התחיל במקום בילוי שעוד נבלה בו הרבה בטיול הזה... רשת walmart. שם הצטיידנו בקורנפלקס לאכול בבוקר וכמות לא קטנה של ממתקי הרשיז וריזס ואמינמס. אחרי שקנינו דלק לאנשים עשינו סיבוב לקנות דלק למכוניות, שם התלבטנו במשך איזה רבע שעה איזו ידית נותנת בנזין ואיזו נותנת דיזל (מה שסיבך עוד יותר את ההתלבטות זה שקרץ גם לא היה במאה אחוז בטוח מה המכונית אוכלת). 

אחרי שמצאנו את הבנזין ומילאנו (בחרנו את האיכות השנייה הכי זולה cause this is how we roll) הצלחנו להשיג בטלפון חבר של חברה שגר בונקובר. ביקשנו מגראהם שימליץ לנו על דברים לראות מבחינת טבע באזור בריטיש קולומביה. חוץ מליסוע לרוקיז לפארק של ג'אספר ובאנף הוא המליץ לנו ליסוע צפונה מונקובר על כביש 99 שנקרא גם Sea to Sky Highway שמוביל מחוף הים של ונקובר לאתרי הסקי בהרים בעיירת ויסטלר. למרות שהדבר קצת האריך לנו את הדרך, היה נראה שהאזור ההוא מאד יפה והחלטנו לזרום עם ההמלצה שלו. בהתחשב בזה שהיעדים שידענו שאנחנו רוצים לדקור בקנדה כללו שלושה או ארבעה מקומות שקרץ מצא בשיטוט אקראי בגוגל מפס אז לא היה אכפת לנו לשנות קצת את התוכניות. 

בערך חצי שעה אחרי שהתחלנו ליסוע התחלנו לראות אגמים. בשלב זה עוד התלהבנו ועצרנו להצטלם כל פעם שהייתה נקודת תצפית שאפשר לעצור בצד הכביש. 

like a boss משתמש בשולחן פיקניק כחצובה

טוב בסדר אני אביא חצובה אמיתית

כמובן שלא לקח הרבה זמן עד שקרץ איבד ריכוז והתחיל לצלם ציפורים במקום תמונות רומנטיות... 

סוף סוף משהו שאפשר לצלם עם עדשת זום במדינה הזאת

מורסי משתעממת בעוד קרץ מצלם אותה ממרחק בטוח עם עדשת זום

לקראת ארוחת צהריים נכנסנו לעיירה בשם Squamish לחפש משהו לאכול שהוא לא המבורגר. מסתבר שבעיירות הקטנות בהרים בקנדה זה יותר קשה ממה שנראה. בסוף החלטנו לתת צ'אנס להמבורגר A&W שעשה רושם של ג'אנק פוד סביר. 

גם כאן יש סטארבאקס

בסופו של דבר ל A&W היו המבורגרים סבירים (עם בייקון oh yeah) וצ'יפס בטטה שזה שדרוג אמיתי. כמובן שזה הגיע גם עם כאב בטן קל אז בסה"כ הייתה ארוחה סבירה. 

משאיות עם עצים. מסתבר שזה דבר נפוץ לא רק בשלטים בצידי הדרך

אחרי ארוחת הצהריים גילינו שיש לנו טיפות שנראות כמו מים על המכסה מנוע. פתאום קרץ נזכר שהיו טיפות גם אתמול בחניון בונקובר, ובעצם זה לא הגיוני שזה מים. מסתבר שזה איזה משהו דביק ושקוף, שלא הצלחנו להוריד עם מים ומגב של תחנת דלק. אז אחרי ששרטנו קצת את מכסה המנוע החלטנו שעדיף שניקח את האוטו לניקוי מקצועי. מזל שבכל עיירה שם יש איזה שלושה עסקים של ניקוי רכב. האיש שם אמר שזה בטח שרף עצים (נו אנחנו בקנדה מה עוד זה יכול להיות?!) ולקח סכום סביר בשביל להוריד את זה בקיטור ולתקן את הצבע ששרטנו. בנתיים הלכנו לאכול קינוח בTim Hourtons איפה שהקפה מתוק מידי ואפשר לקנות בשני דולר ערימה של החורים של הדונאטס בכל מיני טעמים. 

כי מישהו צריך לאכול את החורים של הדונאטס

אחרי שעה מתוחה של ציפייה קיבלנו חזרה את האוטו עם צבע חדש בפרונט והכל היה נראה מעולה. רגועים שלא נצטרך להסביר את השריטות להשכרת רכב, המשכנו בדרכינו. אחרי בערך שעה משם הגענו לעיירת Whistler גבוה בהרים. 

?אז אתה חושב שיש פה מלונות זולים ללילה הקרוב

קצת דומה לראש פינה

חנינו ליד מרכז המבקרים (ואפילו שילמנו על חניה, שזה בלתי סביר בעליל בשביל אמצע שומקום בהרים) ועשינו סיבוב בעיירה. 

סוג של כפר

איזה קטע גם פה יש סטארבאקס

העיירה (או כפר כמו שהם קוראים לזה) מלאה בבתים חמודים שנראים כאילו הנחיתו אותם ישירות משוויץ. כמובן שלא היה שם שום מלון זול פנוי להערב (או מלון פנוי בכלל). 

איך עיירת סקי לעשירי קנדה בלי כמה בלונדיניות

מדרונות הסקי שמשמשים שם את עשירי קנדה בחורף מקבלים תפקיד חדש בתור מסלולי אופניים לעשירים קנדים משוגעים בזמן הקיץ. 

"?מה אתה אומר נרד פה במסלול או שסתם נעמוד ונעשה פוזה של ספורט אתגרי"

מורסי נחה ונותנת לקרץ לעשות את הקטע הקבוע שלו

בקצה של המלונות והמסעדות יש מדשאה שהייתה פעם המרכז של האולימפיאדת חורף:

אההה "כפר" אולימפי... אולי זה קשור

מכאן כבר התחלנו לחזור לאוטו כי התחיל להיות מאוחר והחנייה שלנו עמדה להיגמר. החלטנו להמשיך לעיירה הבאה ולחפש שם מקום לישון במחיר סביר. 

משחקי מילים קורעים פשוט

נסענו עוד איזה שעה לPemberton שם גילינו שיש מלונות וB&B אבל כולם יקרים נורא. בשלב זה של הטיול עוד חשבנו שנצליח לחסוך על מלונות ולא לשלם באזור השמונים תשעים דולר ללילה (עוד זה היה נראה לנו יקר בשלב זה... תמימים!). עדיין, זאת עיירה דיי חמודה עם הרבה שדות והרים ברקע. 

תמונה מהגליל העליון להשוואה

דרכי עפר קטנות בין בתי האירוח השונים 

אפילו מצאנו סוס שהיה חברותי למורסי עד שקרץ התחיל לצלם והבהיל אותו... 

היי אתה לא שם לב שאנחנו באמצע ה"מומנט" שלנו

בקיצור החלטנו שלישון בהרים זה יקר ונסענו עוד שעה ומשהו לעיירה הבאה שכבר הייתה יותר נמוך ובאזור פחות יוקרתי. את הסוף של הנסיעה כבר עשינו בחושך, שהיה קצת מלחיץ, במיוחד שהמלון שמצאנו בסוף היה נראה כמו מקום שרוצחים סדרתיים באים לישון בו אחרי העבודה. מורסי הייתה בטוחה שלא רק שירצחו אותנו, גם שאיש לא יחשוב לבוא לחפש את הגופות שלנו בעיירת Lillooet הקטנה למרגלות ההרים. בסוף המלון היה סבבה ואפילו לא רצחו אותנו. 

• מעולה: הנסיעה ב Sea to Sky Highway
• מעפן: המחירים בעיירות בהרים
• מפחיד: העיירה שהגענו אליה בערב
• מפתיע: שרף עצים על המכסה מנוע

יחסית להתחלה של road trip היה בסה"כ דיי מוצלח... 

בפרק הבא: מורסי וקרץ נוסעים המון המון וסתם...