אוגוסט 30: באנף

הבוקר שלנו התחיל בארוחה משודרגת במלון היוקרתי שלנו, איפה שהכינו לנו ביצה לפי בקשה, מזנון מלא בנקניקיות טעימות/מגעילות (תלוי את מי שואלים) ושאר מטעמים. 

בחוץ היה דיי אפרורי, אבל עוד לא ממש התחיל לרדת גשם. החלטנו ללכת לראות כמה אטרקציות שאפשר אולי לעשות כשבחוץ גשם. לפי התחזיות היה נראה שלא ממש נוכל לטייל היום. תכלס יום גשם שבו לא עושים הרבה וסתם נחים במלון גם היה נראה לנו סבבה בשלב זה. אז החלטנו לעשות איזה דבר או שניים מהמפה של באנף שהביאו לנו (מהמלון? בכניסה לפארק?) ולחזור למלון כשיתחיל להיות גשום. 

החלטנו ליסוע למפלים שליד העיר, בתור התחלה, ולא להתרחק יותר מידי מהאוטו למקרה שיתחיל גשם. הגענו יחסית מוקדם, והצלחנו להצטלם לפני האוטובוסים עמוסי היפנים שהגיעו קצת אחרינו. 

מפלים רומנטיים

עלינו למעלה במדרגות אבל ראינו שזה הופך למסלול הליכה של ממש, ולא התחשק לנו להיסחב עם כל הציוד והמטרייה וכל זה כמו שעשינו אתמול... באמת התחיל לרדת גשם אז ברחנו חזרה לאוטו. 

קרץ והמבט הרציני

משם המשכנו למקום שנקרא Cave & Basin ולא ממש הבנו מה הקשר בין שני הדברים. אחרי שמורסי התעטפה בכל המעילים שלה היא הסכימה לצאת החוצה ברוח ובגשם ועברנו בריצה קלה מהחניון של המערה למבנה שבו משלמים כניסה למוזיאון. 

אחרי ששילמנו סכום סימלי (כבר כאן זה היה מחשיד) גילינו שמדובר במערה דיי קטנה עם מעיין חם שבוקע ממנה, ומוזיאון של המקום ומן מרחצאות היסטוריים שבנו סביב המערה. זה היה דיי קטן ומעפן אבל בעיקר ממש מסריח. ככה זה כשיש לך סילון של גזים עמוסי גופרית שיוצאים מהאדמה ומחממים את הבריכה. 

כן ממש בא לי להכניס את היד למרק ביצים סרוחות המבעבע הזה

אחרי שהבנו למה הכניסה עולה רק ארבע דולר לבנאדם המשכנו הלאה לאטרקציות פחות מעפנות... כמו למשל מוזיאון אינדיאנים מקומי. קרץ היה ממש מופתע שמורסי מוכנה להיכנס לעוד מוזיאון, אבל בגלל שזה אינדיאנים ויש בפנים דברים אותנטיים (כולל גברת אינדיאנית שלוקחת כסף בכניסה - "תרומה לקהילה שלנו") אז מורסי דווקא לא השתעממה. 

או בשמו השני: מכולת

החלק הזה בכלל חנות מזכרות ומכולת. המוזיאון היה בצד השני... 

מוזיאון מספר שתיים בטיול מי היה מאמין

ברקע: איכות המלון שאפשר לקבל בפחות ממאה דולר פה בבאנף

בכל זאת יש גבול לכל תעלול, ואחרי חצי שעה כשהתגלה שקרץ ממש קורא את כל השלטים של המיצגים, החלטנו שדיי ומספיק ויצאנו החוצה. 

מימין: מוזיאון אינדיאני. למעלה: הר

וסתם ככה באמצע העיירה יש נהר כחול והרים מושלגים

מסתבר שבנתיים מזג האוויר ממש השתפר, עדיין היה קריר ומעונן אבל הגשם הפסיק ומידי פעם אפילו הציצה השמש. התחלנו לשים לב שבאנף, עיירת סקי / מקום טיולים לקיץ, היא באמת סוג של שוויץ קטנה, כולל הרים מושלגים, יערות אינסופיים ונהר כחול שזורם לצד העיר. 

?!על מה אתה מסתכל

פילי וההרים ומזג אוויר מאיים ברקע

בגלל שבאמת התחיל להתבהר, החלטנו לנסות את מזלינו ונסענו לתחנת הרכבל של באנף, או "גונדולה", כמו שקוראים לזה כאן. הרכבת עולה לראש אחד ההרים שמשקיפים על העיירה ועל כל הסביבה, והמחיר של כרטיס הלוך ושוב היה מספיק יקר שנחשוב שזה בטח לא מעפן כמו המערה ההיא. 

אתם מחייכים עכשיו, חכו שתתחיל הרוח

אחרי נסיעה קצת מתנדנדת של איזה רבע שעה, הגענו בבטחה לראש הרכבל. 

מקור: משרד התיירות של באנף 

בלמעלה של ההר באמת היו נופים משגעים, ואפילו שהייתה רוח דיי קרה, מורסי הייתה עטופה היטב במעיל פוך ולא התלוננה כמעט בכלל. קרץ הקליק בכל הזדמנות וניסה לתפוס את מורסי על רקע ההרים. 

מורסי והפוך

בנקודת התצפית כמובן היו מליוני תיירים שכולם רוצים לצלם, ודווקא מזג האוויר הסגרירי, שאולי לא נתן לנו לראות את ההרים הכי רחוקים, כן נתן שמיים דרמטיים לצילומים. 

קנדה: הרים, עננים ותיירים יפנים

באנף במבט מלמעלה

מורסי קלטה תייר יפני עם מצלמה של ניקון שנראה כמו צלם רציני, אז היא ביקשה ממנו שיצלם אותנו. מסתבר שזה היה דיי חכם כי הוא לא רק לא חתך לנו איברים מהגוף, אלא ממש צילם תמונות טובות... 

בוא נודה שזאת התמונה הכי טובה מהטיול - שצילם היפני ההוא

כשהתחיל להיות לנו קר התחבאנו בחנות המזכרות, מהלך חכם אבל גם יקר, בעיקר בהתחשב בזה שקנינו שם דברים שברור שעולים 30 אחוז פחות בלמטה של ההר... אבל מזכרת זו מזכרת. לפחות לא פיתו אותנו לקנות שם אוכל. 

משם המשכנו לעוד נקודת עניין שהופיעה על המפה, בתור שביל אגמים קצר שהיה נראה שאפשר לעשות ברכב. מזג האוויר כבר באמת היה נראה גשום, והשמש התחילה לרדת מערבה, אז החלטנו לעשות סיבוב ברכב לראות מה יש שם. קצת מחוץ לבאנף יש כביש גישה קטן שנוסע ליד סדרה של אגמים, למרות שבשלב זה כבר היה מספיק קר כדי שמורסי בכלל לא הסכימה לצאת מהאוטו. קרץ צילם בגבורה עד שהתחיל גשם ורוח והציוד צילום התחיל להרטב אז ברחנו משם. 

מזח דרמטי והעדשה הרחבה של קרץ

אחרי האגמים כבר התחיל להיות מאוחר, ושמנו לב שיחסית ל"יום גשם" בו אמורים לשבת במלון ולנוח עשינו דיי הרבה אטרקציות והתרוצצויות. מורסי כבר הייתה רעבה וקרץ אמר שאין לו שום בעייה לאכול בכל אחת מהמסעדות המגניבות ברחוב הראשי (היו שם כל מיני דברים לתיירים, בעיקר אוכל גורמה). 

הרחוב הראשי של באנף וכל החנויות והר עצום שמשקיף על הכל

איכשהו הגענו בסוף למקדונלדס... לא ברור איך. אולי זה בגלל שיום לפני זה אכלנו בבוסטון פיצה ולא מצאנו שום דבר אחר טעים וזול בכל הרחוב - וכבר היינו דיי מורעבים. 

עשינו עוד סיבוב קצר בחנויות האובר-פרייסד של באנף, והבנו מהר מאד שעדיף שנשמור את הכסף שלנו לארצות הברית. 

לא קנינו שם ציוד, מה השתגעתם

רק בזכות זה שלא היה מקום במזוודה לא קנינו פוני ורוד

בסביבות שבע בערב מורסי רצתה לחזור למלון, אז קרץ נשאר עוד קצת לצלם את ההרים שסביב העיירה בזמן השקיעה. למרות שהוא חיכה בסבלנות וקפא בחוץ התאורה לא הסתדרה בדיוק כמו שהוא רצה. אבל בכל זאת יצאו כמה תמונות יפות... 

  

וכל קרני השמש היפות של השקיעה נפלו דווקא על הפסגה האחורית

  

יחסית ליום גשם, היה בסה"כ דיי מוצלח.... 

• מעולה: שמש בפארק ליד המוזיאון
• מעפן: מערה מסריחה
• מפתיע: שהמוזיאון היה כיף
• מפחיד: לעלות בגונדולה עם כל הרוח

בפרק הבא מורסי וקרץ רואים קרחונים...