היום הזה היה כמעט כולו נסיעה באוטו. שזה נשמע מתיש אבל יחסית לנסיעות בארצינו, בארה"ב (ובקנדה אפילו עוד יותר), יש שלווה כזאת בכביש שזה בכלל לא כזה נורא לנהוג חמש שעות ברצף, זה אפילו דיי כיף...
היום הזה התחיל כשקמנו בבוקר ב Lillooet וגילינו שלא רצחו אותנו בלילה, ושהעיירה הזאת ממש קטנה והזוייה.
במיוחד היה מוזר ששני קנדים מבוגרים שגם ישנו במלון התחילו לדבר איתנו בבוקר כשהעמסנו את האוטו. הוא סיפר שכל שנה הם באים לפה לקטוף עגבניות ומביאים שקים הבייתה אז אם אנחנו רוצים שתיים. בהתחשב שבקושי הצלחנו למצוא ירקות טריים ביבשת הזאת קפצנו על המציאה. הם גם ממש התלהבו מזה שאנחנו ישראלים, מה שגרם לנו לתהות כמה ישראלים באמת הגיעו אי פעם לעיירה הקטנה וההזוייה הזאת...
כשקמנו בבוקר יכולנו יותר להנות מהנוף של ההרים שמשקיפים על העיירה, ומהאווירת העיר הקטנה שיש שם...
 |
| לא בטוח אם עיירה קטנה בהרים או סט של מערבון שהקימו כאן בשביל לצלם סרט |
בהמשך לאסטרטגיית ה"בואי נחליט מחר בבוקר לאן בא לנו ליסוע" שעד כה לא אכזבה אותנו, החלטנו ליסוע צפונה לראות יישובים של אינדיאנים (או כמו שהם קוראים להם First Nations בקנדה).
 |
| בתים רגילים למדי וממש לא אוהלים |
קצת היה מאכזב לראות שהאינדיאנים הקנדים גרים בבתים שנראים דיי רגילים ויש להם טנדרים כמו לכל קנדי שגר בכפר. מורסי נורא רצתה לראות אוהלי טיפי ואינדיאנים רוכבים על סוסים אבל כנראה שזה לא המצב כאן...
החלטנו לא לעשות סיבוב גדול מידי אבל גם לא לחזור כמו שבאנו. עלינו מהכפר על איזו דרך עפר שחוזרת דרומה דרך טריטוריה של אינדיאנים. רוב הדרך היה כביש יחסית סבבה ליסוע עליו, בכלל לא היה נראה כמו משהו שצריך טנדר בשביל ליסוע... בהתחלה.
 |
| וזה מפתיע כל פעם מחדש שעוד מישהו נוסע בכביש הזה |
 |
| כניסה לשטח פרטי של הקנדיים המקומיים |
כמובן שישר מצאנו אגם להצטלם איתו ודשא ויערות כמו זבל יש להם שם.
 |
| ממש מופתע מזה שהיה שימוש בחצובה יותר מפעם אחת |
כך המשיכה לה דרך פתלתלה, וכמובן שקרץ היה חכם ונתן למורסי לנהוג בחלקים המסוכנים. התירוץ שלו היה שבחלקים הכי יפים הוא יכול לצלם תוך כדי נסיעה לכן מורסי צריכה לנהוג...
 |
| הכבישים האלו בין ההרים |
כמובן שזה אומר שמורסי הולכת לנהוג בכל החלקים הכי מסוכנים - אבל היא עוד לא ידעה את זה בשלב הזה.
 |
| קרץ מדגמן |
 |
| #הייתיחייב |
אחרי שניצלנו מהכביש עפר עלינו על האוטוסטרדה והתחלנו לצבור מרחק טוב בכיוון דרום. בדרך כל עיירה שראינו לא הכילה שום אוכל שהוא לא המבורגר. כל פעם אמרנו, נמשיך, בעיירה הבאה בטוח יש מקסיקני או KFC. אבל לא.
 |
| התקווה האחרונה שלנו |
קצת לפני שהיגענו ליעד שלנו נשברנו והלכנו על מקדונלדס בעיירה "הופ" שהיא העיר הגדולה של האזור. גם שם לא היה KFC. ואז כבר היינו מרחק של רבע שעה נסיעה מאחד המקומות היחידים שקרץ טרח לסמן במפה לפני שיצאנו לקנדה.
 |
| מה זה השלט המעפן הזה? |
מי שלא מבין מה אומר השם של המקום יחסית אלינו צריך לחשוב על זה עוד קצת. אבל כן, יש שם חניון טריילרים וכמה בקתות קיץ וחוץ מזה עיירה שבאמת אין בה הרבה. הצטלמנו עם השלט השני שלה גם.
 |
| השלט הזה עוד יותר מעפן. לא חשוב כיף פה |
אז אחרי שסוף סוף הגענו לעיירה על שמינו ובילינו בה משהו כמו עשר דקות, נכנסנו לאוטו והתחלנו ליסוע צפונה ומזרחה לכיוון הרוקיז. אם לא היינו עושים את כל הסיבוב צפונה דרך ויסטלר זה לא היה כל כך הרבה נסיעה להגיע ל Sunshine Valley אבל בגלל שכבר היינו דיי צפונה בהרים זה יצא סיבוב קטן.
 |
| קצת כמו ליסוע מחיפה לבאר שבע ואז לטבריה כי רצית שווארמה ב15 שקל במרכז אורן |
למזלינו הדרך הייתה ממש יפה וכיפית אז לא ממש סבלנו אבל בוא נאמר שלא כול יום מתדלקים פעמיים ב40 דולר. ככה זה כשמחליטים באותו בוקר מה בא לך לעשות ולא, נגיד, חושבים מראש על מסלול...
בסוף הגענו לעיירת Kamloops שמסתבר שיש בה ממש הרבה בילויים בערב מועדונים וקניונים לעשות שופינג (קרץ שאל את הבנות בקבלה של המלון כשעוד רק הגענו וחשבנו שיהיה לנו כח לצאת).
 |
| שוב רמאדה?! |
לעולם לא נדע איך מקומות הבילוי האלה כי עד שהתארגנו ומצאנו מקום לישון בלילות הבאים (ברוקיז איפה שהכל יקר אבל על זה בהמשך) כבר לא היה לנו כוח לצאת לשום מקום. קרץ עשה סיבוב קצר ליד המלון לצלם דברים קנדיים בזמן שמורסי התקלחה.
 |
| אתם כבר יכולים לשתות קפה מתוך דגל קנדה וזהו |
עלינו ל"לאונג'" של המלון ושתינו בירה קנדית ותכננו את הלינה של היומיים הבאים. לא מצאנו כלום בזול אבל לפחות יהיה לנו איפה לישון ברוקיז.
 |
| לוגו של ילד בן שמונה. אבל בירה טעימה |
בעיקר התבאסנו שהתחזית מזג אוויר אומרת שיהיה מעונן בכל האיזור של ג'אספר, אז החלטנו לצאת בזול וללכת רק על האיזור היותר דרומי של באנף ולהמשיך בדרכינו (מורסי הייתה לחוצה שלא ישאר זמן לקליפורניה)
- מעולה: ביקור ב Sunshine Valley
- מעפן: השלט של Sunshine Valley
- מפחיד: הנסיעה בכביש עפר פתלתל בהרים
- מפתיע: איש מוזר שנותן לנו עגבניות על הבוקר
בקיצור היה יום נסיעה. אבל בטיול כזה תמיד יש כאלה.
No comments:
Post a Comment