אוגוסט 25: ונקובר

ובכן התעוררנו במלון ראמאדה המעט מקופח והבנו שיש לנו יום או יומיים (או כמה שנרצה) לבלות בעיר ונקובר. 

הרבה אמרו לנו שזאת עיר מגניבה, עם נופים ואווירה טובה והמון ים ואנשים. אז לא ידענו מה לעשות עם כל זה אז הלכנו לחפש איזה יער להרגע. 


















חנינו בחניה המקומבנת שסידרו לנו אדר ושחף שפגשנו יום לפני זה, בחלק הצפוני של העיר. התחלנו ללכת לכיוון הפארק והמרינה שלידו. בשלב זה מורסי התחילה להתלונן שחם לה וקר לה ואז שקר לה ואז שחם לה. בגלל שהיה לה בתיק מעיל פוך ופליז אז היא לא באמת הייתה יכולה להתלונן רק להתלבש ולהתפשט כל שנייה. 

קרץ ניצל את הזמן לצלם כל דבר לא מעניין שהוא ראה. 

השתקפויות. אין לך את זה ביותר קלישאה?

אחרי זה המשכנו לכיוון המרינה ומורסי הסכימה שזה פחות מעצבן אם נצטלם ביחד ולא סתם לעצור בצד לצלם שטויות... 

דשא ורומנטי

מורסי מתאמצת להיכנס לפריים, למרות שבעדשה הזאת אפשר לצלם את כל היקום

 במרינה היו מליוני סירות ותמונות לצלם אבל לא התעכבנו שם יותר מידי. 

"איזה מזל שאנחנו לא על הסירה"

מרחק הליכה קצר מהמרינה נמצא "סטנלי פארק" - סוג של סנטרל פארק של הקנדים. בניגוד לניו יורק הפארק הזה לא נבנה באופן מלאכותי, אלא שפשוט החליטו לגדר חתיכה של יער בקצה של העיר ולרשת אותו בשבילי הליכה. 

ג'ונגל עירוני

אנחנו כמובן שמחנו לקבל קצת טבע וירוק בעיניים ובכלל לעשות קצת טיול למטיבי לכת (לא רק למטיבי לסת). במפה ראינו שיש בריכת בונים אז הלכנו לראות מה זה. 

"אגם"... כולה שלולית עם קצת עשבים בצד

אז הגענו ל"אגם" הבונים הזה, שהיה בו עדיין קצת מים אבל בעיקר עשבים וקוצים. 

בזמן שישבנו שם עבר מישהו מוזר עם זקן ושיער לבן ומעיל של הומלסים. הוא ישב עם הכלב שלו על הספסל לידינו, ואז כשהוא קם ללכת הוא נעצר לידינו (שנינו חשבנו שהוא מתכוון לבקש מאיתנו כסף) ואז הוא התחיל לשאול מאיפה אנחנו וכמה זמן אנחנו בקנדה. מסתבר שהוא פשוט רצה להמליץ לנו על מקומות לראות בעיר... ככה זה קנדים - הם לא מסוגלים להתאפק ולא להיות נחמדים. 

הוא גם סיפר לנו שהקיץ הארוך והקשה שעובר על קנדה כמעט ייבש את האגם הזה, ובדרך כלל יש הרבה יותר מים. בעיות שינויי אקלים של קנדים... 

התחממות גלובלית וברווז

משם נכנסנו לעומק היער בשבילים שחוצים את סטנלי פארק. הפארק נמצא על בליטה בצפון העיר, ובצד המערבי שלו יש חוף לאוקיינוס. 

האוקיינוס הפסיפי נראה יותר טוב בצד של קנדה

אכלנו נקנוקיות על החוף שבאופן מפתיע לא עשו לנו כאב בטן, ואז המשכנו בכוחות מחודשים לאורך השביל של החוף חזרה לעיר. בדרך ראינו מלא אנשים שמנצלים את מזג האוויר הטוב שבמקרה נפל עלינו, כולל מתרחצים בבריכת שחיה על החוף (קנדים מוזרים כבר אמרנו?). 

שחף ישו

המשכנו לסיבוב קצר בעיר, שם מורסי ייבשה את קרץ בבית מרקחת בחיפוש אחר איזה מוצרי שיער דמיוניים שהיא חשבה שיש בזול באמריקה. בנתיים קרץ צילם דברים כי זה מה שהוא עושה. 

ספאם ספאם ספאם בייקד בינז אנד ספאם

אחרי זה אכלנו גלידה במקדונלדס (מקפלארי עם רד ולווט - איך אין את זה בארץ?) ואז לקחנו את האוטו ונסענו לעוד אטרקציה שהמליצו לנו: מבשלות בירה מקומיות.

טעימות בירה. זה נראה קצת אבל זה לא. 

מורסי בלית ברירה הסכימה לנהוג אחרי המבשלות כי קרץ שתה מלא מלא בירה והיא לא. 

אתה יכול להפסיק לצלם ולשתות כבר את הבירות שלך...?

אחרי המבשלה השנייה קרץ היה כבר דיי שיכור אז נסענו. מורסי שהייתה קצת בלחץ לנהוג במקומות שהיא לא מכירה את חוקי התנועה (מותר לפנות באדום ימינה, ניחא, אבל יש לך ירוק שמאלה כשלהם יש ירוק ישר?!), הודתה שהנהגים הקנדים כל כך רגועים ואדיבים שזה בתכלס לא מפחיד לנהוג אפילו בתוך העיר. 

חזרנו בהצלחה למלון, ולקראת ערב כשהיינו רעבים חיפשנו איזו פיצה בסביבה. במקרה היה ליד המלון "בוסטון פיצה", שמסתבר שזאת מסעדה / בר ספורט דיי רציני, עם מנות לא-זולות אבל טעימות ממש. חיפוש קצר בתפריט גילה את המנה האולטימטיבית:

שירת מלאכים ברקע

אכן. זה הפיצה-בורגר. המבורגר 250 גרם עם בייקון עטוף בבצק פיצה וגבינה צהובה. עם סלט בצד. גן עדן זאת לא מילה. ברגע שראינו שיש דבר כזה אז היה ברור לחלוטין שזאת המנה הנכונה להזמין. כלומר, מורסי אכלה סתם פיצה אבל היא לא יודעת מה טוב. 

אם יש לך אופציה להזמין פיצה-בורגר, ברור שתזמין פיצה-בורגר!

• מעולה: פיצה בורגר!
• מעפן: יש מלא הומלסים, אפילו בקנדה
• מפחיד: איש מוזר עם הכלב שלו
• מפתיע: נקניקיות שהיו גם טעימות וגם ללא כאב-בטן

בסה"כ היה ביקור עירוני נחמד, עם הרבה מאד טבע ומעט מאד עיר.

בפרק הבא, מורסי וקרץ ממלאים דלק ונוסעים.