הגיע היום להשאר את קנדה מאחורינו, ולהתקדם חזרה דרומה לארצות הברית. ידענו שיש לנו עוד הרבה מקומות להיות בהם ולא רצינו שייגמר לנו הזמן כשרק נגיע לקליפורניה איפה שכל האקשן.
עזבנו את באנף והמשכנו על כביש שנוסע מזרחה ואז דרומה, ויורד מההרים למישורים שאחרי הרוקיז. משם הכביש המשיך דרומה דרך שדות אינסופיים, על כביש אחד ישר שחתך דרומה קילומטרים אחרי קילומטרים שמשני הצדדים רק שדות מרעה וסוסים ופרות.
עברנו דרך כמה וכמה עיירות, ולא ממש היה בהן עניין אז המשכנו הלאה, כשאנחנו יודעים שהיעד הגדול הבא הוא פארק ילוסטון. קרץ היה ממש נלהב להגיע לשם אחרי ששמע כמה שהפארק גדול ושיש שם אינסוף דברים לצלם. מורסי בעיקר רצתה שישאר זמן לכל האטרקציות של הטיול ולכן המשכנו הלאה וניסינו לסגור כמה שיותר מרחק ביום נסיעה הזה. בכל מקרה אנחנו למדנו לקח מהימים בפארקים של קנדה שכדאי להגיע לפארק באמצע השבוע כדי להתחמק מהתיירים והמחירים הגבוהים. ה31 לאוגוסט היה יום שני, והתוכנית להגיע לפארק ביום שלישי נראתה לנו כמו תוכנית מעולה.
היה בוקר סגרירי, אבל כמו תמיד ברגע שירדנו מההרים הכל נהיה יותר בהיר ופחות מאיים.
 |
| אומרים שלום לבאנף ולרוקיז הקנדיים |
הנסיעה, ברגע שירדנו מההרים, הייתה דיי ארוכה ומישורית וארוכה. רובה הזמן הדרך הייתה מישורית, עם שדות בשני הצדיים, אבל האקלים והנוף התחילו להשתנות לאט לאט כשירדנו דרומה כמה מאות קילומטרים.
 |
| אין הרבה דברים שיותר עושים את זה לצלמים מטורבינות רוח |
 |
| טורנדו אחד מפריד אותם מלא להיות בקנזס יותר, אם אתם שואלים אותי |
 |
| הבויק החמוד שלנו מדגמן |
אחרי כמה שעות של נסיעה במישורים הבלתי נגמרים האלה, בהם מורסי נהגה ככה שקרץ היה יכול לצלם מאות בתים בודדים וקריפיים באמצע שדות של טורבינות רוח תוך כדי נסיעה, הגענו לעצירת צהריים במקום מאד מפתיע.
 |
| ?מה, חשבתם מקדונלדס נכון |
האזורים החקלאיים האלה, בדומה לאזורים כאלה בארה"ב, מלאים בסממנים שזוהי "ארצו של אלוהים" - כמו שקרץ קרא לה, והתחלנו לשים לב שמידי פעם אנחנו מקשיבים לשירים ברדיו שנשמעים כמו פופ או קאנטרי אבל בעצם אלו שירים נוצריים. טיפ לאלופים: אם הזמר מדבר על מישהו/מישהי וכמה שהוא אוהב אותו/אותה וכו אז צריך לחכות לראות אם הוא מדבר על "בייבי" או "גירל" ואז אתה יודע שאתה שומע קאנטרי, ואם הוא אומר "גאד" אז אתה בערוץ מוזיקה דתית.
 |
| כנסיית סטיבן קינג הראשונה של קאלגארי |
כמובן שהאהבה הגדולה לגאד שיש במקומות כאלה, באופן טבעי באה גם עם כנסיות קריפיות מתחת לשמיים קודרים ושלטי פרסומת שמייחצנים אותו ואת מה כדאי לכם לעשות בשביל להגיע לגן עדן. מזג האוויר לא ממש התבהר אבל בעיקר עבר מעננים גשם לרוח קרה.
 |
| כביש 65 עמוס מצומת גולני עד צומת קדרים |
 |
| פילי נהנה מהנוף |
ואז הגיע הרגע שכולנו חיכינו לו: חצינו חזרה את הגבול לארה"ב, בבדיקת דרכונים קצרה בה הבחור בקושי הסכים לפתוח את החלון של הבוטקה שלו בשביל לדבר איתנו מרוב רוח קרה שנשבה שם. המשכנו הלאה ואחרי איזה שני קילומטר עצרנו בצד ב"נקודת תצפית" שבעיקר הייתה שם בשביל שנוכל להצטלם עם השלטים.
 |
| ובלי לשים לב היינו בשמורה של אינדיאנים |
 |
| נוף מרשים מה"נקודת תצפית" וברקע עננים דרמטיים שקרץ כל כך אוהב |
כמובן שקרץ שלף את החצובה והצטלמנו מליוני תמונות עם כל דבר שם. בכל זאת ימי נסיעות צריכים להשלים את מכסת השבע מאות תמונות ביום לא? בכל מקרה, היינו מאושרים כי חזרנו לארה"ב ונכנסו באופן רישמי לארץ הקאובויז, הסוסים הפראים והאינדיאנים האמיתיים.
 |
| מונטנה, כי בנורת' דקוטה היה פשוט יותר מידי צפוף כבר |
עברנו עוד איזה שעתיים בשטח דיי דומה, שדות וסוסים ובקר והדברים שכבר התרגלנו לראות. בשלב מסויים עברנו בעיירה אחת וקרץ שם לב לשלט שמראה פנייה ימינה לפארק גליישר Glacier Park שהוא שכן צפוני מערבי לילוסטון, שגם בו קרץ רצה לבקר אם יש זמן. בבוקר קרץ בדק דרכי הגעה דרומה והיה נראה לו שסיבוב דרך גליישר עדיין יכול להסתדר למרות שייקח קצת יותר זמן. בגלל שהיה רק יום שני, החלטנו באותו רגע לפנות ימינה, להסתכל שוב במפה ולהמשיך מערבה לתוך הפארק.
בכניסה שילמנו סכום יפה בשביל כניסה לכל הפארקים הלאומיים של ארה"ב, קנייה שמהר מאד הייתה משתלמת כי נכנסו לאיזה שישה פארקים בכל הטיול. התחלנו לעלות למעלה לתוך ההרים, איפה שקרץ נאלץ לנהוג כי מורסי כבר לא הסכימה לקומבינה שלו וחוץ מזה זה מספיק מפחיד בסיבובים גם ככה.
 |
| יער אפל, עננים קודרים, וברקע ההר הבודד של סמאוג |
הפארק עצמו היה נראה לנו ממש יפה, אבל ככל שעלינו למעלה והוא ניהיה עוד יותר מרשים, ככה גם ניהיה יותר קר ורוח וגשם, והתחיל להיות לנו ברור שטיול רגלי לא יקרה היום.
 |
| בתוך כל העננים האלה יש קרחון, תסמכו עלי |
לקח לנו איזה שעה להגיע בנסיעה איטית אחרי טריילר שסוחב ג'יפ מאחוריו, לראש העליה איפה שמרכז המבקרים של הפארק. עשינו פיפי באסלות בור כשהבור מוביל לתחתית של הצוק של ההרים של הפארק (ככה זה נשמע לפי ההד). ראינו שקר ורוח ולא משנה הטיולים הרגליים והמשכנו לסוע מערבה לצד השני של ההרים.
 |
| פילי מקבל נקודת תצפית ובמזל לא נופל מהצוק |
עצרנו בכמה נקודות תצפית אבל הבנו משהו חשוב לגבי הפארק הזה. אם אתה מעוניין לעצור ולצלם את הדברים הבאמת יפים כדאי לך לעשות את הדרך הזאת בכיוון ההפוך (מערב למזרח) פשוט כי הצד ההוא של הכביש פונה לנוף (זאת הדרך המפחידה ליסוע פה, יש לציין) וככה אפשר לרדת ימינה לכל נקודת עצירה ולצלם הכל ולהיות קרציה.
 |
| בשלב מסויים גם עברנו דרך ההרים |
הגענו בסוף לצד השני של ההרים איפה שחזר להיות יער ולא הכל צוקים וקרחונים, ואפילו מזג האוויר ניהיה יותר סימפטי.
 |
| הגיע הזמן של מורסי לעשות אמבטייה בנהר |
ראינו בדרך כמה מכוניות מצחיקות אדומות כאלה, שמסתבר שהן רכבי הסיורים המודרכים של הפארק. אחרי זה אנחנו נגלה שלכל פארק יש צבע משלו למכוניות האלה. בגליישר היה אדום חזק.
 |
| פארק אחד מתוך שישה, עם סיורים אדומים |
לקראת סוף היום הגענו לאזור האגמים של הפארק, ואחרי כמה עצירות צילום עם החצובה התחלנו ליסוע דרומה לעיירת שומקום בה עצרנו ללילה.
 |
| אכן אחד האגמים היפים בפארק הזה |
מורסי הרבה יותר נהנתה מהחלק הזה של הפארק איפה שאגמים ויערות ואין מזג אוויר קודר, וקרץ היה מבסוט שבין העננים הוא גם ראה קצת צוקי גרניט וקרחונים כמו שהוא אוהב. בטיול הבא אולי גם נעשה שם הליכה רגלית.
את היום סיימנו בעיירת Kalispel שם הלכנו לקחת פיצה בטייק-אוואיי שזללנו במרפסת של החדר במלון עם הסוף של בקבוק יין מלייק לואיז. בשביל יום נסיעה, זה היה ממש מוצלח.
*מעולה: פארק גליישר
*מעפן: שכל התצפיות היו בצד השני של הכביש
*מפתיע: כמה מהר עוברים מקנדה לארה"ב
*מפחיד: נסיעה פתלתלה בהרים
בפעם הבאה, מורסי וקרץ לא אוכלים המבורגרים...
No comments:
Post a Comment