התעוררנו מוקדם מוקדם בבוקר (סביבות שמונה...) בשביל להגיע לליק מוריין (Moraine) לפני ההמונים. הנסיעה לשם הייתה ממש מרשימה, במיוחד בגלל שהאור של הבוקר רק התחיל לעלות מעבר להרים. קרץ נהג אז אין כל כך תמונות משם, אבל מהרגע שהתחלנו להסתובב באגם כבר היו נופים מטורפים בכל כיוון.
התוכנית הייתה ברורה, מבלים במוריין קצת, ואז נוסעים ללייק לואיז (על שמו העיירה כמובן) ושם נעשה מסלול הליכה קצר ולא קשה סביב האגם.
מזג האוויר באותו יום היה אמור להיות חצי-חצי, מה שגוגל קורא scattered showers, עם סיכויים סבירים שיתפוס אותנו גשם תוך כדי המסלול. בכל מקרה הייתה לקרץ מטרייה ענקית ככה שלא ממש חששנו להרטב.
בשביל תמונות נוף טובות כדאי לקום מוקדם בבוקר. בשבילנו להגיע בתשע לחנייה זה הישג משמעותי, אבל בגלל שההרים מסתירים את השמש עד יחסית מאוחר, הספקנו להנות מהאור הטוב קצת אפילו שלא קמנו נורא מוקדם.
 |
| זריחה בהרים וקרץ מוכן עם המצלמה |
שמו של האגם, Lake Moraine הוא על שם הערימות הגדולות של סלעים וחצץ שהקרחון דוחף הצידה כשהוא מתפשט. היום, אחרי שעידן הקרח נגמר והקרחונים כאן רובם נמסו, נשארות רק הערימות האלה והואדיות הגדולות והמוחלקות כעדות לכך שכל העמק היה פעם מלא בקרח.
 |
| "עדשת סלפי" |
המים ממש ממש תכלת ואכן היה שם דיי קר בבוקר, אפילו קרץ לבש פליס. מורסי מדגמנת את המעיל פוך החדש שלה ואין (בנתיים) תלונות על קור.
 |
| הערימה הענקית הזאת זה המוריין |
כמובן שקרץ היה חייב לטפס על ערימה ענקית של סלעים, ומורסי ממש הרגישה שהוא מסוגל ללכת לבד כי הוא ילד גדול...
אחרי טיפוס דיי מעייף קרץ הגיע לראש הערימה וגילה שיש שם תצפית מסודרת עם מעקה מאבן ומדרגות שעולות מהצד השני (הפחות תלול). יש מצב שהסתכלו עליו בצורה דיי מוזרה שהוא עלה מהצד הלא נכון. "אתה יודע שזאת מדינה מערבית מסודרת כן?"
 |
| עמדת תצפית מסודרת וגם הדסקטופ החדש של קרץ |
 |
| מהצד השני יער קנדי באור של בוקר |
 |
| ?ואיך אפשר בלי פנורמה נכון |
אחרי שקרץ צילם כמה תמונות והתחיל לחזור, הוא כמובן ראה שיירה ענקית של תיירים יפנים שרוצים גם לעלות לצלם בנקודת התצפית המרשימה על האגם. שוב: תמיד טוב לבוא מוקדם למקומות האלה...
 |
| עד האופק, עד קצה גבול הראייה הנוף היה מלא בתיירים יפניים |
בנתיים מורסי הלכה לחנות המזכרות, השתעממה, וחזרה החוצה לחכות לקרץ. אחרי קצת שיגועים הוא הצליח לצלם אותה ליד הדובי של החנות.
 |
| זה לא דוב אמיתי |
משם נסענו לליק לואיז, חנינו לא רחוק מהמלון המפורסם שלהם, והתחלנו את המסלול בנקודת תצפית על האגם.
 |
| היד הענקית של קרץ מככבת |
כמובן שכמו בכל נקודת תצפית צריכים להיות מליוני אנשים שעומדים ומצלמים...
 |
| מה בדיוק אתם רואים עם החצובות והמצלמות הענקיות שלכם זה לא ברור |
התחלנו ללכת סביב האגם, והנוף לא ממש השתנה אבל בכל זאת כל כמה דקות הצטלמנו איתו. היום בנתיים היה דיי יפה, רק עם עננים מאיימים מעל ההרים בצד השני של האגם.
 |
| הפעם קרץ הבין שצריך לצלם את הנוף ואת הפוזה לרוחב |
סחבנו איתנו מצלמה, מטרייה ענקית (רק למקרה ש...) ומקלות הליכה ורודים בשביל מורסי, וקרץ הרגיש שהוא קצת מסורבל יחסית לקנדים והאמריקאים שטיילו בכלל עם מכנסיים קצרים ושהם קצת צוחקים עליו. מורסי הייתה עסוקה בלשים ולהוריד את המעיל כל דקה כי היה שמש ואז היה רוח ואז הפסיקה הרוח ואז ניהיה שוב צל וכן הלאה.
 |
| קרץ מצוייד היטב |
בשלב מסויים קרץ החליט לקחת את התמונות שלו לשלב הבא, ואחרי שגנב את הרעיון ללא בושה מאיזה צלם סיני שעבר שם לפנינו, הוא התקרב למים וצילם את האגם מזוית חדשה. ממש תמונות של צלם מקצועי יצאו לו...
 |
| תמונה כמו של צלם מקצועי, והמגפיים של קרץ |
אחרי כמה דקות מורסי כבר הייתה מיואשת, אז היא גם צולמה...
 |
| אתה כזה קרץ |
התמונות המשותפות שלנו דווקא לא הרגיזו את מורסי, אולי כי היא הייתה מעורבת ולא ישבה בצד וחיכתה שקרץ יסיים לשבת על אבן ולהקליק כל היום. כאן כבר היינו בהתחלה של היער שמקיף את הצד הרחוק של האגם. בדיוק כאן התחיל להיות צל ושוב ניהיה קריר אז מורסי חזרה למעיל שלה.
 |
| חכי נעשה את הדבר הזה עם השמש והקרני אור זה יהיה מגניב |
בשלב מסויים קרץ הלך לטפס על צוק גבוה מאד.
 |
| גבוה מאד |
אחרי זה ראינו צ'יפמאנק שלא פחד מאנשים בכלל וכמעט התחיל לטפס לנו על הרגליים בזמן שצילמנו אותו.
 |
| סנאי מטורף. או צ'יפמאנק. וואטאבר |
בקצה הרחוק של האגם הסתכלנו אחורה לכיוון המלון העצום שמשקיף על לייק לואיז, משם התחלנו את ההליכה.
 |
| אבל האם יש שם גם קאזינו |
זה בערך המקום שהשביל מתחיל לטפס למעלה לכיוון ההרים והקרחונים. השביל לא היה נראה קשה, מזג האוויר בנתיים היה נראה טוב, ועוד היה לנו כח וזמן לראות מה יש שם למעלה. במפה שקיבלנו היה אמור להיות בית תה בקצה העלייה, אז חשבנו שזה יהיה מקום נחמד לסיים את המסלול.
באמת ככל שעלינו הנופים הלכו והשתפרו. מורסי טיילה עם המקלות הורודים המפדחים שלה, קרץ עם מטרייה ענקית שאין לה שימוש.
 |
| מאז נפאל לא ראינו קרחונים |
אחרי טיפוס לא קצר דרך היער עלינו לגובה שכבר ראינו קרחונים, והפסיקו להיות עצים שמסתירים. גם כאן היו מלא מטיילים קנדיים בחולצות קצרות שפשוט דילגו להם על הסלעים כאילו הם רק יצאו מהבית שנייה לטפס על איזה הר ולקחת את הדואר מהתיבה.
 |
| צלם רציני |
איזו אישה צילמה אותנו וחתכה לנו את הרגליים. לפחות זה היה דיי בפוקוס וכל זה. מורסי בשלב כלשהו גילתה שצריך לתת את המצלמה למישהו שנראה שמבין עניין, בעדיפות ליפני או סיני שגם יש לו מצלמה רצינית.
 |
| אין אין תמונה מעולה כבר עדיף היה להביא חצובה וזהו |
קצת אחרי העלייה הזאת התחלנו להבין שבית-התה הזה הוא פיקציה ובכלל אין כלום רק הרים במסלול הזה. בדקנו שוב במפה וראינו שבתכלס יש עוד דיי הרבה הליכה עד שנגיע עליו, ושבעצם אנחנו כבר הלכנו חצי דרך של מסלול שמדורג כ"בינוני". קרץ לא היה בטוח שיש למורסי ביטוח לעשות מסלולים של יותר מ"קל" ובכלל הגענו למסקנה שקר פה למעלה והתעייפנו ו(אם כבר תירוצים) מזג האוויר התחיל להיות מעונן ולא ממש התחשק לנו להיתקע למעלה על הקרחונים בגשם. התחלנו לחזור למטה.
 |
| מורסי מדגמנת התחלה של יער ואגם ברקע |
הדרך למטה הייתה הרבה יותר קצרה. לקראת הסוף של הסיבוב סביב האגם התחיל ממש לרדת גשם, ובאופן מפתיע קרץ אשכרה השתמש במטרייה הענקית והמפדחת שלו. בדרך למטה, כשכבר היה איזה ארבע אחה"צ עוד ראינו קנדים שרק מתחילים עכשיו את המסלול, הולכים בכיף שלהם בגשם עם בגדים קצרים. לא מפריע להם הקור, הגשם, העובדה שעוד מעט חושך והם רק עכשיו יוצאים לדרך. בשבילם מסלול "קשה" זה בקושי מסלול "קל" אז בטח שמסלול "בינוני" הם לא רואים ממטר...
 |
| סלפי לא מפוקס אבל מאד מייצג את איך שסיימנו את המסלול הזה |
הגענו בסוף רטובים מעט אבל מרוצים לנקודת ההתחלה של המסלול. בשלב זה הרגשנו שמיצינו את העיירה הזאת כמו שצריך והגיע הזמן לקפוץ למקום הבא ברוקיז.
 |
| פילי נהנה מהנוף |
הנסיעה לבאנף הייתה קצרה ודיי מהר מצאנו את המלון המשודרג שמורסי מצאה לנו. זה היה דיל יקר יחסית למה שאנחנו לוקחים בדרך כלל, ודיל זול מאד יחסית לכמה שאנשים משלמים שם במחיר מלא. משפחות של קנדים ואמריקאים עשירים ומתורבתים שבאים לעיירת סקי אופנתית בהרים, ועוד שני מטיילים מצ'וקמקים שלא ממש נראים קשורים למקום...
אחרי ההליכה הכמעט קושי בינונית שעשינו היינו צריכים לאכול כמו שצריך, וחזרנו לבוסטון פיצה לארוחת המבורגרים איכותיים. בניגוד לכל הג'אנק שהתרגלנו לאכול, זה היה ממש במקום.
 |
| המבורגרים של רציניים |
תכלס מסעדה מגניבה. בין הבייקונבורגר והבירה זה היה ממש סיום טוב ליום הליכה מוצלח.
- מעולה: מטרייה נגד גשם
- מפחיד: דרדרת אבנים בדרך למעלה
- מעפן: לגלות שיש מדרגות לתצפית במוריין
- מפתיע: שיש גם כאן בוסטון פיצה
בפרק הבא: מורסי וקרץ עושים יום גשם נטול גשם...
No comments:
Post a Comment