אוקטובר 1: יום טיסה

הגיע היום: סוף לטיול / ירח דבש של חודש וחצי בארצות הברית וקנדה. יום אחרון בניו יורק אחרי שלושה ימים עמוסים בשופינג הגיע הזמן לעלות על מטוס ולחזור לארץ. מספיק להיסחב עם מזוודות ענקיות. מספיק לישון במלון אחר כל לילה. מספיק לנסוע מאות מיילים כל יום בכבישים האינסופיים של מערב ארצות הברית. אנחנו עוד נתגעגע לכל זה.

אבל לפני הכל היה לנו עוד חצי יום בניו יורק, העיר שלא נחה. ואנחנו לא התכוונו לתת ליום הזה לעבור בלי להספיק לעשות עוד כמה דברים. בעיקר שופינג אבל.

התעוררנו במלון היוקרתי שלנו במיד טאון וארזנו מזוודות. ניסינו להיפטר מעוד קצת ציוד מיותר אבל בזכות המזוודה הקטנה שהוספנו הצלחנו לדחוס את כל הציוד והדברים של ויקטוריה וקרץ החליט שהמשקל שיש בכל מזוודה לא עובר את ה50 קילו. אחת היכולות שלו היא לדעת מה המשקל של חפצים לפי התחושה אז חשבנו שזה יהיה בסדר.

ספטמבר 30: כל כך הרבה שופינג

היה לנו עוד יום אחרון בניו יורק לטיול הזה. מצד אחד עצוב כי נורא היה לנו כיף בטיול הזה. מצד שני, כבר התחשק לנו קצת לחזור הבייתה לנוח מכל הנסיעות והסחיבה של המזוודות (בעיקר קרץ, למורסי לא היה אכפת מהמזוודות). גם ניו יורק הייתה צפופה ומגעילה משום מה והחלטנו לנצל את היום כמה שאפשר ואז לעוף משם אחרי שעשינו וי על כל הדברים שחשוב לעשות בעיר. 

לא, לא התחשק לנו ללכת לראות שוב את גשר ברוקלין או דברים כאלה. ואת סנטרל פארק שקרץ מאד אוהב כבר ראינו יום לפני. אנחנו מדברים על הדבר הכי חשוב שיש לעשות בכל ביקור בניו יורק... שופינג כמובן! 

בין המלון היקר במיוחד לבין החנויות שמצאנו בדרך, ניו יורק הסתמנה להיות החלק היקר של הטיול... אבל בגלל שכבר היינו בסוף ולא היה אכפת לנו לחזור הבייתה בלי שקל על התחת זה היה נראה כמו המקום הנכון לעשות שופינג. וחוץ מזה לשנינו אין כזה טעם יקר בכל מקרה... 

ספטמבר 29: ניו יורק סיטי

לא היה קל להגיע עד לכאן. היה כיף בחוף המערבי, והטיסות והנסיעות של היום הקודם עברו חלק איכשהו (זה נס). אבל סוף סוף היינו בניו יורק סיטי, התפוח הגדול, מנהטן איפה שהכל קורה. הייתה מין תחושה שהעיר עוד יותר מלאה באנשים מהרגיל. קרץ כבר ביקר פה כמה פעמים בטיולים קודמים ואף פעם לא הרגיש כזה לחץ של אנשים ברחובות, ובטח שלא היה כל כך קשה למצוא מלון לא-יקר בעיר. טוב, זה תמיד קשה, אבל אפילו מורסי לא הצליחה להשיג משהו במחיר שפוי. אז לקחנו מלון דיי פאנסי ליד טיימס סקוור באיזה 500 דולר ללילה ורשמנו את זה כהוצאה הכרחית לטיול. זה היה הכרחי כי א) זה לא שווה לבוא עד מנהטן ואז לישון במרחק קילומטרים מהעיר ורק לבזבז זמן על נסיעות, וב) מורסי כבר הייתה עצבנית על המלון המעפן של צ'יינה טאון מאתמול שזה היה נראה לקרץ מסוכן להתווכח. 

אז קמנו בבוקר, עשינו סיבוב בשכונה לאור יום, והמשכנו צפונה לכל האטרקציות של אפ-טאון. 

ספטמבר 28: מאל-איי לצ'יינה טאון

הפוסט הזה קצת שונה. לא הרבה קרה לנו ביום הזה, כמו שבדרך כלל המצב ביום טיסה. קמנו לא מוקדם מידי, עמדנו בתור ובבידוק ביטחוני במשך שעות ובסוף קיבלנו לשבת במטוס ולהרגע קצת. הגענו לניו יורק והסתובבנו קצת עם המזוודות עד שבסוף מצאנו איפה לשים את הראש. יום שרוף מבחינת בילויים ומקומות לראות... ולראייה אין כמעט תמונות מהיום הזה. 

אמנם הטיול לא נגמר אבל החלק העיקרי שלו היה מאחורינו. נשאר רק הקינוח. אז היום נכתוב כמה מילים על הסיבוב הלא-קטן שעשינו בארה"ב ובקנדה. אבל בתור התחלה, היינו צריכים עוד לארוז ולנסות לחסל כמה שיותר מזון שעוד נשאר לנו לפני הטיסה... 

ספטמבר 27: ללכת לים

הרגע הזה הגיע... אחרי כל הזמן ספייר שלקחנו, אחרי שבוע ומשהו שאנחנו הולכים לכל סטודיו אפשרי, לכל פארק שעשועים שיסכים להכניס אותנו, ועושים שנ"צים חסרי בושה בימים בהם יש לנו בילוי בערב (וגם בימים שלא), הגיעה השעה לומר שלום ללוס אנג'לס, ולקליפורניה באופן כללי. 

ביום האחרון שלנו באל-איי הלכנו לעשות את הדבר שניסינו לעשות כמה פעם בעיר וגם בדרך לעיר על כביש אחד אבל כל פעם היה קר מידי: ללכת לים ובאמת להיות בים. אז נכון שלא באמת נכנסנו למים (היה קר) אבל באמת נסענו לחוף וישבנו על החול והכל. 

אי אפשר לומר שעשינו את זה רק בגלל שלא היו לנו  תוכניות אחרות יותר דחופות, כי ללכת לים בשלב זה היה מבחינתינו התוכנית הדחופה ביותר. זה היה חלק מהלו"ז, שנדחה ונדחה עד שמזג האוויר ושאר האטרקציות יסתדרו. אבל בהחלט עשינו וי על ללכת לים. וזה היה בילוי רגוע ומהנה ומתאים מאד לסיום של טיול בקליפורניה לקראת סוף הקיץ (זה היה בימים האחרונים של ספטמבר כן?). 

ספטמבר 26: וורנר בראדרס

שמחים ומותשים מהאימה והפחד שחווינו בלילה הקודם ביוניברסל, התעוררנו מאוחר ביום שבת האחרון שלנו בלוס אנג'לס. למעשה, הטיסה שלנו הייתה בעוד יומיים, והיה לנו רק עוד סטודיו אחד שאפשר לראות בעיר הזאת שעוד לא ביקרנו. 

בעצם, כן ביקרנו בו, יום לפני זה, אבל החלטנו לדחות ביום כדי לא לדחוף יותר מידי ביום אחד. מסתבר שזאת הייתה החלטה טובה. הסיור באולפני וורנר בראדרס לוקח יותר משעתיים והוא דיי מעייף. נכון שהרוב נעשה בקרונית כזאת, אבל עדיין זה משהו שלא משאיר הרבה זמן לשנ"צ. 

הגענו בזמן עם הכרטיסים שקנינו מראש והפעם לא חיכינו המון עד שנכנסנו. מסתבר שאחרי שראינו איך עושים חצי מהסרטים בהוליווד בתחילת השבוע ביוניברסל סטודיוס, וכבר חשבנו שראינו הכל, אז גילינו שעוד יש כמה דברים מגניבים לראות באולם הסרטים (והסדרות) שקורים במגרשים האחוריים של WB. וכאן לא היה פארק שעשועים, רק סיור באולפנים והמחסנים הבלתי נגמרים שלהם. 

ספטמבר 25: ליל האימה

אחד הדברים הכי כיפים בטיול (מאולתר למדי) בחו"ל זה לגלות פתאום שיש איזה פסטיבל או אטרקציה שלא ידעת על קיומה, שבפוקס מסתדרת לך בלו"ז של הטיול. אחד הדברים שקלטנו כשהגענו ללוס אנג'לס זה שלטים לאירוע מיוחד שמתרחש ביוניברסל סטודיוס בחודש שלפני האלווין: לילות האימה של האלווין (Holloween Horror Nights). הפארק נסגר אחרי הצהריים והופך תוך שעה למקום קריפי ומפחיד, שחקנים בתחפושות מלחיצות, מוזיקת מטאל קשוחה, צרחות אימה ומכונות עשן ממלאות את הפארק. הצרחות מגיעות בעיקר מפי המבקרים. מבוכי פחד צצים להם בין האטרקציות הרגילות של הפארק והכניסה מותרת רק מגיל 12 ומעלה. בתור חובבי אימה וטראש מושבעים, היינו חייבים ללכת לזה. 

ישנה אפשרות לקנות כרטיס משותף לבילוי יום ביוניברסל ואז להמשיך ישר ללילה, אבל החלטנו לא לעשות את זה, גם כי רצינו להיות בפארק באמצע שבוע (לילות האימה הם אירוע של סופ"ש בלבד) וגם כי חשבנו שניהיה מותשים מידי בסוף היום. ודיי צדקנו. כל אחד מהביקורים בפארק הזה מצריך הרבה כוח ובטח שלא תרצה לעשות שניים כאלה ברצף. 

אז כמו בימים האחרונים של החופשה, חיפשנו מה לעשות כל הבוקר, כדי לשרוף זמן עד הפחד הגדול של הלילה...