ספטמבר 25: ליל האימה

אחד הדברים הכי כיפים בטיול (מאולתר למדי) בחו"ל זה לגלות פתאום שיש איזה פסטיבל או אטרקציה שלא ידעת על קיומה, שבפוקס מסתדרת לך בלו"ז של הטיול. אחד הדברים שקלטנו כשהגענו ללוס אנג'לס זה שלטים לאירוע מיוחד שמתרחש ביוניברסל סטודיוס בחודש שלפני האלווין: לילות האימה של האלווין (Holloween Horror Nights). הפארק נסגר אחרי הצהריים והופך תוך שעה למקום קריפי ומפחיד, שחקנים בתחפושות מלחיצות, מוזיקת מטאל קשוחה, צרחות אימה ומכונות עשן ממלאות את הפארק. הצרחות מגיעות בעיקר מפי המבקרים. מבוכי פחד צצים להם בין האטרקציות הרגילות של הפארק והכניסה מותרת רק מגיל 12 ומעלה. בתור חובבי אימה וטראש מושבעים, היינו חייבים ללכת לזה. 

ישנה אפשרות לקנות כרטיס משותף לבילוי יום ביוניברסל ואז להמשיך ישר ללילה, אבל החלטנו לא לעשות את זה, גם כי רצינו להיות בפארק באמצע שבוע (לילות האימה הם אירוע של סופ"ש בלבד) וגם כי חשבנו שניהיה מותשים מידי בסוף היום. ודיי צדקנו. כל אחד מהביקורים בפארק הזה מצריך הרבה כוח ובטח שלא תרצה לעשות שניים כאלה ברצף. 

אז כמו בימים האחרונים של החופשה, חיפשנו מה לעשות כל הבוקר, כדי לשרוף זמן עד הפחד הגדול של הלילה... 

כדי להעביר את הזמן ולהרגיש קצת את אל-איי האותנטית, הלכנו להסתובב במרכז קניות שכונתי, שם עשינו קצת שופינג ברגוע שלנו. ואז ראינו שיש שם קולנוע, אז זרמנו על סרט ("הוטל טרנסילווניה 2", כי צריך לראות משהו מפחיד שיכניס אותנו לאווירה. סתם, זה סרט מצוייר). מסתבר שלא הרבה הולכים לקולנוע ביום שישי בבוקר...

מזל שהזמנו כרטיסים מראש באתר של סינמה סיטי

אחרי ההקרנה הפרטית של הסרט החלטנו בכל זאת לעשות עם עצמנו משהו ונסענו לסטודיו של וורנר בראת'רס. שם לקח לנו מלא זמן למצוא חניה (בתשלום) ועמדנו בתור עוד איזה חצי שעה לבידוק ביטחוני כאילו זה מינימום שדה תעופה. 

בידוק בטחוני בכניסה לשדה התעופה

כשניגשנו לדלפק סוף סוף הם אמרו שיש להם סיור עוד שעה או משהו כזה, והם רצו על זה מלא כסף לכל כרטיס. פתאום התחלנו לחשוב שאולי זה לא סיור של חצי שעה כזה שעושים מתוך שעמום אלא משהו יותר מושקע. וארוך. ולנו היה לו"ז צפוף של שנ"צ לפני שמגיעה האימה, אז החלטנו לוותר ולחזור יום אחרי. עדיין הצטלמנו כי כבר היינו שם. 

אכלנו מקסיקנו ב"דל טאקו" שזה עוד חיקוי של טאקו בל או משהו, וחזרנו למלון כמו ילדים טובים לשנ"צ. בשלב זה גילינו שהמלון שמורסי מצאה לנו היה ממש אחלה חוץ מאשר החניון עם הכניסה הצרה ביותר בעולם (עם הפניה ימינה בתוך החניון הכי מסובכת שראינו). לא ברור למה במקום שברור שלכולם יש מכונית אמריקאית ענקית עושים חניונים כאלה פיציים. 

הפניה המפחידה ביקום בכניסה לחניון של המלון

הצלחנו להכנס לחניון בלי לשרוט את האוטו אבל לפחות היה לנו מקום לנוח קצת עד הערב. בקושי הצלחנו להרדם מרוב התרגשות, ותוך כמה שעות כבר היינו שוב (בפעם השלישית) בחניון האובר פרייסד של יוניברסל סטודיוס. הפעם, בלילה. 

שוב עומדים בתור, שוב מעיפים לך את האוכל והמים שהבאת מהבית. אבל נכנסנו וישר נכנסנו לאווירה. רק אזהרה: יש פה מראות קשים, תפאורה גרפית, וכמה חבובים קריפיים שיעשו לכם סיוטים. אם אתם בקטע הזה... 

אל תמות פתוח בפנים

איך שנכנסים, בשדרה הראשית של המתחם, יש ערימות של גופות, מכוניות נשרפות, חרקים ענקיים שיושבים על הערימות וזה רק התפאורה. יש צינור שעובר מעל השדרה ויורה אש כל כמה שניות, ובהבזק של הלהבה והעשן אפשר לראות שלל דמויות מפחידות הולכות בין האורחים של הפארק ומנסות להפחיד. מידי פעם בחורה מסכנה רצה בצרחות כשרודף אחריה מפלץ במסיכה או פסיכופט עם מסור חשמלי רועש. 

קריפי

בקיצור: היה ממש מגניב כבר בכניסה... יש בעיקר תמונות מטושטשות ולא בפוקוס כי הכל זז נורא מהר ובחושך אבל זה רק מוסיף לקריפיות שלהן... 

עוד יותר קריפי

בכמה מקומות מורסי מצאה את עצמה פנים אל פנים עם אחד היצורים. בתור מישהי שכבר רגילה שמפחידים אותה בבית בכל הזדמנות היא לא נבהלה בקלות. אבל היא נראית כמו מישהי שכיף להפחיד, אז פשוט לא עזבו אותה עד שהיא שחררה איזו צרחה של פחד... 

אז הלכנו לראות מה הקטע של המבוכים האלה שהקימו שם בין לילה. כל מתחם כזה מוקף בתור ארוך של אנשים שמחכים להיכנס, וזה ממש ממש נראה משהו באווירת סרטים אמיתית. כמובן שישר הלכנו לראות את המבוך של המתים המהלכים. 

ספוילרס למי שלא ראה עדיין עונה 4

בזמן שמחכים בתור, זומבים אקראיים עוברים לידך ומשתדלים להבהיל אותך עד כדי לצרוח. זה ממש כיף. מעביר את הזמן גם... אפשר מייד לראות שמי שאחראי על האיפור המעולה של הזומבים בסדרה גם דאג לאפר את החברה פה. אהה הוליווד. 

נראה עבודה ממש כיפית

תכלס זאת הייתה אטרקציה מעולה. אפילו קרץ צרח בשלב מסויים כשקפץ לו זומבי מבין הגופות התלויות מהתקרה שהוא בדיוק ניסה לעבור ביניהן. מורסי כמובן צרחה בלי סוף אבל היא אוהבת את זה. קרץ בעיקר היה מבסוט כי זאת הנקמה שלו על כל הרכבות הרים של השבוע האחרון. 

מורסי מרוצה מאד

אז אחרי שהפחידו אותנו כמו שצריך שם, הלכנו לראות אילו עוד אטרקציות חדשות יש שלא ראינו במהלך היום. הלכנו לעמוד בתור לאיזו רכבת סיור לילה בפארק. כשהיינו ביוניברסל בפעם הראשונה, עשינו סיור במגרש האחורי של הסטודיו וראינו איפה עושים סרטים על הקרונית הזאת. חשבנו שבלילה זה יהיה משהו דומה אבל יותר קריפי. אז זהו, שלא בדיוק. זוכרים את הפוסטר הזה שראינו בפעם הקודמת? 

כבר ראינו את השלט הזה קודם

אז זהו, שקרץ כבר ראה את הפוסטר הזה והיה יכול לנחש מה הולך לקרות. אבל מורסי (שגם לא ידעה מה זה סרטי "הטיהור" - The Purge) לא היה לה מושג מה הולך לקרות. באמצע הנסיעה עוצרים לתת לנו שידור חירום, שמזכיר לנו שבעצם הלילה זה ליל הטיהור (מי שלא מכיר את סדרת הסרטים, זה לילה אחד בשנה שמותר לרצוח ולשדוד ולעשות מה שבא לך בלי חוקים, וכמובן ששיט אלים ומטורף קורה בכל סרט). אז בגלל שהתחיל עכשיו הטיהור השנתי, כולם צריכים לרדת מהרכבת ולהתקדם בלווה למתחם בקצה הרחוב, בזמן שמטורפים עם אלות בייסבול וחבורה של פסיכים עם מכונות ייריה (ומכונות עשן) יורים לנו מעל הראש. 

אתם יכולים לברוח אבל אתם לא יכולה להסתתר! 

היה ממש ממש מגניב! אחרי שעברנו את האימה הזאת (ומורסי צרחה) הגענו למתחם כזה במגרש האחורי שלהם איפה שבנו עוד כמה מבוכי פחד שבכלל לא ראינו שקיימים. אז הלכנו למבוך של "הטורף נגד הנוסע השמיני".

גם אני שונא להתעורר בבוקר 

שהיה דיי מגניב אבל לא כזה מפחיד. אז גם הלכנו למבוך של "קרימסון פיק" על פי סרט רוחות רפאים חדש שיצא באותה שנה. שם דווקא היה ממש מגניב, עם רוחות רפאים שהולכות במזדרונות ואווירה קריפית ויקטוריאנית ברמה. וכמובן, חשוך לאללה אז אין תמונות.

אחרי זה מורסי אמרה "דיי אני לא יכולה יותר עוד שנייה אני בהתקף לב, בוא נלך להרגע איפהשהו, נעשה איזה רייד קליל כזה". אז הלכנו לעשות רייד קליל של המומיה. קרץ חשב שזה שוב איזה סימולטור מעפן כמו הרובוטריקים. ודווקא חיכינו מלא זמן בתור בשביל זה. והיו שם מלא אזהרות של לא לאנשים עם בעיות גב, לא לנשים בהריון וזה. קרץ חשב שזה דיי מלחיץ אבל בטח יש שלטים כאלה בכל רייד.

ואז הוא צרח. זה רייד מהיר, גם בחושך (שוב) וגם אחרי שכבר סיימת את מכשיר העינויים הנוראי הזה, אתה מגיע לקיר בקצה של המסלול... ואז הרכב חוזרת את אותו המסלול בכיוון ההפוך! עם הפנים אחורה לכיוון הנסיעה! זאת הייתה הרכבת הכי נוראית ביקום. כמה שקרץ צרח... וכמה שמורסי שמחה על זה שהוא צורח קצת היום.

אחרי זה באמת הלכנו להרגע ואכלנו קצת נקניקיות באחת המסעדות שם.

עשינו עוד סיבוב בכל המתחמים השונים, ובאמת שכל הכבוד להם על ההשקעה בעיצוב ובתפאורה. ממש נתנו שם אווירה של אימה עם כל הכח.

fun land

כמובן, שהרבה מזה בזכות השחקנים שמסתובבים שם כדמויות מפחידות ופשוט דואגים להוציא ממך איזו צרחה או לפחות יבבת פחד קטנה.

בסוף עמדנו בתור לעוד מבוך של הרוצח "מייקל מאיירס" מסרטי "האלווין" שכנראה שהיו יותר פופלריים בארה"ב מאשר כאן (שנינו לא ראינו אף אחד מהסרטים בסדרה). תכלס זה היה נחמד אבל לא שווה את הארבעים דקות בתור. אחרי שחיכינו בכל המקומות מלא זמן בתור היינו כבר עייפים מידי בשביל זה. זה מה שקורה כשהולכים בסופ"ש לפארק כזה. כולם רוצים לראות את הפחד...

תביא עוד קצת רציחות, נרגע

החלטנו שמספיק זה מספיק וגם ככה תיכף סוגרים את הפארק. וגם הלב של מורסי, בכל זאת...

כשיצאנו, עוד היינו צריכים לעמוד בתור בשביל להצטלם עם הקיר של המתים המהלכים. אבל זה היה דיי זריז, וחוץ מזה, אם לא עשית סלפי, זה כאילו לא היית שם...

בקיצור, זה היה אחד הבילויים המגניבים. יוניברסל יודעים לעשות סרטי אימה, זה בטוח. ואחרי ששנינו צרחנו קצת, יכולנו לומר שהם עשו את העבודה שלהם היטב.

*מעולה: המתים המהלכים!
*מעפן: תורים אינסופיים.
*מפתיע: הרכבת שפתאום יורדים ממנה ובורחים / הרייד של המומיה שנוסע אחורה
*מפחיד: הכניסה לחניון (יותר מפחיד מהכל כי אוטו שכור וזה).

בפרק הבא, מורסי וקרץ בוקעים למסך מתוך הלוגו של מגדל המים...