הפוסט הזה קצת שונה. לא הרבה קרה לנו ביום הזה, כמו שבדרך כלל המצב ביום טיסה. קמנו לא מוקדם מידי, עמדנו בתור ובבידוק ביטחוני במשך שעות ובסוף קיבלנו לשבת במטוס ולהרגע קצת. הגענו לניו יורק והסתובבנו קצת עם המזוודות עד שבסוף מצאנו איפה לשים את הראש. יום שרוף מבחינת בילויים ומקומות לראות... ולראייה אין כמעט תמונות מהיום הזה.
אמנם הטיול לא נגמר אבל החלק העיקרי שלו היה מאחורינו. נשאר רק הקינוח. אז היום נכתוב כמה מילים על הסיבוב הלא-קטן שעשינו בארה"ב ובקנדה. אבל בתור התחלה, היינו צריכים עוד לארוז ולנסות לחסל כמה שיותר מזון שעוד נשאר לנו לפני הטיסה...
קמנו בבוקר וישר התארגנו. הטיסה לא הייתה נורא מוקדמת אז היה לנו זמן לאכול ארוחת בוקר נורמלית. במקרה שלנו רצינו לחסל כמה שיותר שאריות אוכל שלא נסחב איתו לניו יורק, אז קרץ הכין פנקייקים מהאבקה של פילסברי שנשארה, וניסה לחסל כמה שיותר גז של גזיה (אסור לטוס עם זה).
 |
| פנקייק של פילסברי עדיין הכי טעים |
ארזנו את התיקים ושמנו אותם בבואיק בפעם האחרונה. נסענו לשדה התעופה, שם פשוט נתנו את המפתחות שלו לאיש בסוכנות ועלינו על הסעה לשדה. זה היה ממש רגע עצוב. האוטו הזה שירת אותנו נאמנה (לא כולל שרף עצים) במסלול שלקח אותנו דרך קנדה, ילוסטון, שני קניונים, לאס וגאס, הפארקים של קליפורניה, סאן פרנסיסקו ולבסוף לוס אנג'לס.
בקנדה הוא לקח אותנו 1800 ק"מ מסיאטל לוונקובר, דרך ההרים של ויסטלר, השלט המפורסם של סאנשיין ואלי, והפארקים המדהימים של לייק לואיז ובאנף.
מהרגע שחזרנו לארה"ב, נסענו כמעט 2000 ק"מ דרך פארק גליישר, החלקים השונים של ילוסטון, עיירת קודי מהמערב הפרוע, ולבסוף לסאלט לייק סיטי עם הכביש המהיר האינסופי שלה.
משם נסענו במדבריות של המערב עוד 1500 ק"מ דרך ברייס קאניון והגראנד קניון, עד לנווה מדבר של לאס וגאס שם עצרנו לנוח כמה ימים.
ורק אז הגענו לקליפורניה, איפה שעשינו סיבוב עקלקל של 1400 ק"מ דרך עוד שני פארקים לאומיים, סקויה ויוסמיטי, עם העליות והירידות המפחידות בטיול. רק אחרי שלגמרי נמאס לנו מכל הטבע והפארקים הגענו לסאן פרנסיסקו לביקור קצר.
ובחלק האחרון והקצר ביותר, נסענו רק 750 ק"מ על כביש החוף, אחד הכבישים היפים בארה"ב מסאן פרנסיסקו ללוס אנג'לס, שם גם עשינו לא מעט סיבובים בין השכונות השונות והפארקים והחופים.
בסה"כ, לא כולל עליות וירידות, סיבובים בתוך העיר וכל הפעמים שאיבדנו את הדרך, נסענו עם הבואיק שלנו מעל 7500 ק"מ בטיול של יותר מחודש. עברנו מהרים מושלגים למדבריות, מעיירות קטנות של שלושה בתים על צלע הר לערים הגדולות והמפורסמות ביותר של החוף המערבי. נסענו בלילות המלחיצים, בסיבובים החדים ובסופות מהגהינום. איכשהו שרדנו את הכל. ועכשיו מצאנו את עצמינו עם מזוודות ביד במקום בבגאז', בדרכינו לשדה התעופה לדילוג האחרון בטיול...
 |
| בדרך לשדה |
הצלחנו להיפטר מהמזוודות, ועלינו למטוס בלי לאבד שום דבר ואף אחד. הטיסה לקחה אותנו עם כיוון השעון, ומצאנו את עצמינו נוחתים בשקיעה מהממת מעל ניו יורק. ואז נחתנו וכבר היה ערב, ומצאנו את עצמינו נוסעים בלילה בסאבוויי למרכז מנהטן, עם שתי מזוודות דיי מלאות. לעבור את השערים של הרכבת היה דיי מאתגר, ולהסחב עם המזוודות ברחובות היה דיי מעצבן, אבל שום דבר לא הכין אותנו לסט המדרגות התלול ביותר ביקום שחיכה לנו (לקרץ, בעיקר, שכמעט מת עם המזוודה עליו בתחתית המדרגות).
 |
| המדרגות התלולות בעולם |
המלון עצמו היה אחד החורים המוזנחים האלו שאתה מוצא כשאתה ממש מנסה לישון במנהטן בפחות מ60 דולר ללילה. חוץ מהחוסר הבולט במעלית היה שם דיי מגעיל ומיושן ובאופן כללי בניין בן ארבעים שנה באמצע צ'יינה טאון, אז אין מה לצפות. היה מזל שמורסי לא ראתה אף ג'וק או שהיינו עפים משם עוד באותו לילה. הלילה הבא, היא כבר החליטה, אנחנו עוברים למלון מפנק, יעלה כמה שיעלה (וזה באמת עלה).
עשינו סיבוב בשכונה, וקרץ היה צריך כל הזמן להרגיע את מורסי שלמרות שזאת שכונה ענייה יחסית יש פה מלא תיירים כל הזמן ואין מה לחשוש אפילו שעכשיו לילה. מורסי מצידה אמרה שיום אחד הטיפשות שלו תהרוג אותו (ואותה גם, כפי הנראה).
מצאנו מסעדה סינית שנראתה לנו אותנטית שבתכלס הייתה דיי מעפנה, עם שירות איטי (היה רק איש אחד שעבד שם שהוא גם כנראה הבעלים, ואישתו שישבה בצד ועשתה חשבונות או משהו), ואוכל לא מדהים.
 |
| מאז פרו 2007 לא ראיתי כזה |
מורסי בכלל לא הייתה בקטע של אוכל סיני אותנטי (תביאו לה פנדה אקספרס בכל יום בשבוע), אז הלכנו אחרי זה לחפש משהו לאכול שפתוח עד מאוחר. בסוף מצאנו סופגניות בדאנקן דונטס שהיה בשלבי סגירה אבל הספקנו לקחת קצת אוכל ואפילו נשאר לנו לארוחת הבוקר של אחרי...
*מעולה: שקיעה מעל ניו יורק במטוס.
*מעפן: מסעדה סינית אותנטית.
*מפחיד: מדרגות תלולות עם כל המזוודות.
*מפתיע: שהכל הסתדר עם האוטו, הטיסה, הרכבת והמלון שלנו.
בפרק הבא: מורסי וקרץ קורעים את העיר הגדולה...
No comments:
Post a Comment