אוקטובר 1: יום טיסה

הגיע היום: סוף לטיול / ירח דבש של חודש וחצי בארצות הברית וקנדה. יום אחרון בניו יורק אחרי שלושה ימים עמוסים בשופינג הגיע הזמן לעלות על מטוס ולחזור לארץ. מספיק להיסחב עם מזוודות ענקיות. מספיק לישון במלון אחר כל לילה. מספיק לנסוע מאות מיילים כל יום בכבישים האינסופיים של מערב ארצות הברית. אנחנו עוד נתגעגע לכל זה.

אבל לפני הכל היה לנו עוד חצי יום בניו יורק, העיר שלא נחה. ואנחנו לא התכוונו לתת ליום הזה לעבור בלי להספיק לעשות עוד כמה דברים. בעיקר שופינג אבל.

התעוררנו במלון היוקרתי שלנו במיד טאון וארזנו מזוודות. ניסינו להיפטר מעוד קצת ציוד מיותר אבל בזכות המזוודה הקטנה שהוספנו הצלחנו לדחוס את כל הציוד והדברים של ויקטוריה וקרץ החליט שהמשקל שיש בכל מזוודה לא עובר את ה50 קילו. אחת היכולות שלו היא לדעת מה המשקל של חפצים לפי התחושה אז חשבנו שזה יהיה בסדר.

שמנו את המזוודות בשמירת חפצים של המלון והלכנו להסתובב. זה היה ממש עצוב לעזוב את החדר השווה שלנו במלון ROW אבל אחרי ששילמנו כל כך הרבה כל לילה זה גם היה טוב שנגמר לנו הזמן. הלילה נישן במטוס הבייתה, ומחר בלילה נישן בבית.

התחלנו לצעוד לכיוון הדאון טאון, עם קווסט חדש למצוא איזה שפתון בצבע מסויים שחברה של מורסי ביקשה. בדרך כמובן שאם נמצא את עצמינו בחנויות מעניינות אולי נקנה עוד כמה דברים... עברנו בדרך ליד מדיסון סקוור גארדן איפה שכל ההופעות הכי שוות בניו יורק.

פרסומת סמוייה למייסיז החנות הענקית בעולם

בדרך עברנו בעוד חנויות של מזכרות כי זה מה שיש פה מסתבר.

עוד שטויות של תיירים כי לא קנינו מספיק השבוע

קצת אחרי זה מצאנו את הold navy שחיפשנו ואפילו מצאנו את השפתון שמורסי חיפשה. כמובן שזה לא מזיק לראות מה עוד יש בחנות הזאת...

אולד נייבי. כי מצאנו את השפתון עכשיו בוא נראה מבצעים

קרץ התחיל להשתעמם וניסה לשגע את מורסי עם צילומים בלתי פוסקים. כשהוא ראה שזה לא מפריע הוא עשה נסיון נוסף והלך לחפש "הודוז" לצלם אבל זה מה שהוא מצא.

לא הודוז אבל עדיין אפשר לצלם שעה

עד שסיימנו שם כבר ניהינו רעבים אז קפצנו לפאב אירי לאכול המבורגר ובירה. זאת הייתה סוג של סעודה אחרונה לפני שנוסעים לשדה התעופה, שם ידענו כבר שיש אוכל של מטוסים או אוכל של שדה תעופה. וגם סעודה אחרונה לפני שעוזבים את היבשת בעצם...

המבורגר וגינס

אחרי האוכל חשבנו אולי להספיק עוד איזו אטרקציה מעניינת בעיר. משהו לא תיירותי מידי אבל גם מעניין וחינוכי. ומשהו שלא נצטרך להוציא בשבילו כרטיס אשראי. ואז במקום עשינו את זה:

קרץ מנסה לרמוז לה משהו עם השלטים ברקע

קרץ כבר מגיע לתחום האדום במדד היכולת שלו לסבול עוד שופינג

בטח בשלב זה נראה כאילו הוצאנו ים כסף על שופינג. האמת היא שמורסי בעיקר קנתה דברים בהנחות ממש גדולות או שלא קנתה בכלל (אבל זה לא הפריע לה לקחת את קרץ לכל החנויות. אבל באמת כל החנויות).

למעשה את רוב הכסף של קניות הוצאנו על מזכרות וגם זה בעיקר בדיסנילנד (מזכרות יקרות ועם לוגו של דיסני, אי אפשר לא לקנות דברים בתנאים האלה).

אבל השופינג והמזכרות היו רק חלק קטן מההוצאות בטיול. מכיוון שקרץ נוטה להיות אובססיבי, רשמנו את ההוצאות שלנו במהלך הטיול ואחרי זה קרץ עשה סיכום של ההוצאות לפי קטגוריה.

סוף סוף בלוג שמשלב את שני התחביבים של קרץ: צילום וניתוח סטטיסטי של נתונים מספריים

מכיוון שתמיד השאלה ששואלים אחרי שחוזרים מטיול גדול היא "כמה עלה לכם הסיפור הזה", קרץ החליט שהפעם תיהיה לו תשובה חד משמעית. כמו שאתם רואים ההוצאה הגדולה ביותר היא הלינה (פעם באה מורסי וקרץ לוקחים אוהל וישנים בקמפינג!). אחרי זה טיסות, השכרת רכב, ואוכל (שזה מפתיע כי האוכל דיי זול ברוב המקומות אבל שלוש ארוחות ביום מצטבר בסוף).

כניסות לפארקים עלה דיי הרבה, אבל אלו היו הבילויים המרכזיים שלנו (דיסנילנד, יוניברסל, וכמובן ילוסטון יוסמיטי, סקויה, כל זה).

והכי מפתיע (חוץ מזה אולי שהשופינג לא יצא בראש הרשימה) היא שהדלק הייתה הוצאה דיי קטנה בטיול הזה. אולי זה קשור לכך שהדלק עולה בארצות הברית בערך חצי ממה שהוא עולה בארץ...

אז איפה היינו? אהה כן עוד סיבוב בויקטוריה'ס סיקרט לפני שעוזבים...

shame, shame

מורסי פה במבט אשם כבר. אם כבר אנחנו כאן קרץ החליט לעשות גם צילומי רחוב אומנותיים על רקע החנות האהובה על מורסי.

בשלב זה חזרנו למלון ולקחנו את המזוודות. לא היה ברור איך זה ייקרה, אבל הצלחנו איכשהו לסחוב שלוש מזוודות ברגל לתחנת הסאבוואי. גם היינו צריכים ללכת לתחנה יותר רחוקה כדי שיהיה שם גישה לנכים (או לאנשים עם מזוודות) ככה שלא נצטרך לרדת במדרגות. בסוף זה היה רחוק ולא פשוט אבל הצלחנו להגיע.

ככה זה בחיים, לפעמים עולים לפעמים יורדים

החיוך של מורסי מייצג את הכיף שהיה לנו בארצות הברית אבל גם את העובדה שנפטרנו מהמזוודות בצ'ק אין והיינו בדרך לנוח קצת במטוס. והמזוודות שקלו בדיוק 49 קילו כל אחת (טוב לא זוכר כמה הן שקלו אבל פחות מ50!). כמובן שהיה עדיין צורך לעבור בידוק ביטחוני ולעלות ולדרת עוד אלף מדרגות נעות בדרך...

לעלות או לרדת: בכל מקרה עדיף במדרגות נעות

הצלחנו להגיע למטוס בזמן, סוג של ישנו קצת בטיסה (מורסי לא אוהבת לישון במטוסים ואם היא לא ישנה אז אף אחד לא ישן). הגענו למדריד לתחנת ביניים והיה לנו שעה וחצי לשרוף. קרץ עשה בלאגן בבידוק הבטחוני שהפתיעו אותו ובקשו שיוציא את הסוללות מכל המכשירים החשמליים שלו. זה היה רק מצלמה, לפטופ, טלפון, פלאש, פנס ראש ומכונת גילוח. לא נורא.

איבריה והמטוס הבייתה. מי בכלל יודע מה השעה עכשיו

בשלב זה כבר לא ידענו מה השעה והאם אנחנו ערים יותר או פחות מ24 שעות... תמונה זאת מייצגת את הכח שנשאר לקרץ אחרי הטיול הארוך הזה:

תמונה מייצגת 

ותמונה זאת מייצגת את הכיף שהיה לנו בטיול הארוך הזה...

עוד תמונה מייצגת

כמובן שחזרנו הבייתה ומתנו מעייפות והיינו בג'ט לג שבוע אחרי זה. וכמובן שעריכת התמונות לקחה שנים (אוקיי, כמעט שנתיים). והוצאנו המון כסף. אבל זה היה לגמרי שווה את זה. אולי אפילו נתארגן לטיול חדש עוד שנה כזה... 

*מעולה: דיסנילנד/ילוסטון (כי למה באנו עד ארצות הברית?)
*מפחיד: תנשמת/סופה מהגיהנום/צוקים/דובי גריזלי אבל הכי מפחיד רכבות הרים.
*מפתיע: שאף אחד לא מת או הלך לאיבוד בטיול הזה ללא מבוגר אחראי.
*מעפן: שצריך לחזור לחיים האמיתיים בסוף...


USA_StopMotion_compressed from Guy Jonathan Larking on Vimeo.



בטיול הבא מורסי וקרץ חיים לארג' בטקסס...