ספטמבר 7: ברייס קניון

זה היה בוקר סגרירי, ותחזית מזג האוויר של גוגל אמרה שיהיו scattered showers אז באמת לא ציפינו ליותר מידי. אבל כבר היינו כל כך קרוב לארץ הקניונים של יוטה, שהיינו חייבים ללכת לראות את ברייס קניון, אפילו אם רק במבט מלמעלה. 

בדרך לשם עברנו בכמה דרכים ממש יפות בפארק רד-קניון, על כביש שממשיך אחרי זה לעוד המון מקומות מגניבים. לפחות זה מה שראינו בפלייר שקיבלנו בכניסה לפארק. שוב הכרטיס לכל הפארקים שקנינו בגליישר פארק מוכיח את עצמו... אבל אנחנו לא המשכנו בכביש 12 המרשים אלא פנינו דרומה לכביש גישה לברייס קניון. 

בכלל לא היה ברור אם נמצא מסלול הליכה ברמת קושי שתתאים לנו, או אם מזג האוויר יהיה טוב לעשות אותו, אבל היינו חייבים להגיע ולראות בעצמנו. 

עד שהגענו למקום כבר היה רק טפטוף, שגם נגמר דיי מהר. יש כמה מסלולים שיורדים לקניון, אז אחרי התלבטויות רבות לקחנו אחד שלא נראה ארוך מידי וחוזר לאותו החניון. 

מורסי וקרץ מסתכלים בפעם הראשונה על המפה של האזור

המסלול מתחיל בהליכה לאורך הצוקים שמעל הקניון, ויורד למטה משהו כמו קילומטר וחצי מהחניון. בדרך כמובן קרץ צילם מלא את הנוף וגם מצלמות של אנשים אחרים שמצלמים את הנוף...

אנשים אחרים שמצלמים. זאת הסטייה שלי

מורסי החליטה שהיא עושה את זה כמו גיבורה, החליפה לאאוטפיט חורפי-ספורטיבי עם מעיל פוך דק, מקלות הליכה וכובע כולם בצבע ורוד. 

מורסי במוד ספורטיבי

סנאי סלע מצוי

אפילו בלי להתחיל את המסלול זה אחד הקניונים היפים

ואז התחלנו את הירידה לקניון. בסה"כ זה מסלול דיי שגרתי לארצות הברית, שביל רחב ולא תלול מידי, והמון נופים מרשימים במרחק נגיעה בכל פניה שעושים. כדי שמורסי לא תרגיש מחוץ לעניינים קרץ נתן לה לצלם אותו גם קצת. 

הדברים המוזרים האלה נקראים הודוז hoodoos והם נוצרים כשמים שוחקים את אבן החול של הקניון במשך מליוני שנים. יש בברייס דיי הרבה כאלה. 

קרץ וההודוז

תראה ציפור

קרץ לא יכול להתעלם ממצב שבו מישהי מצלמת מישהו והוא חייב לצלם את שניהם גם. 

אחרי זה קרץ נתן למורסי שוב לצלם והלך לעשות פוזות למטה. היה שם איזה מעבר בקיר שנראה כמו דלת. דיי בטוח שהם חצבו את המעבר הזה אבל עדיין זה מגניב. 

קרץ צועד לכיוון הדלת של ההר

בשלב מסויים קרץ התחיל להיות אובססיבי על לצלם כל הודו שהוא ראה במסלול. כאן ההודוז בתמונה דרמטית. 

הודוז בתמונה דרמטית

קרץ וההודוז

הודוז במבט מלמטה

סלפי הודוז

פה כבר היינו ממש קרובים ללמטה של הקניון. קרץ עשה הפסקה מלצלם הודוז וצילם קצת מורסי במעבר. 

מורסי בין הצוקים. ברקע: הודוז

היו שם ממש מלא הודוז. כל כך הרבה הודוז שקרץ לא הצליח לעמוד בקצב שלהם והיה חייב לעצור בכל מטר לצלם את ההודוז שלא ישאר אף לא הודו אחד מאחור. ברצינות יש איזה שלוש מאות תמונות של הודוז מהיום הזה... 

...כל כך... הרבה... הודוז

שלט שמסביר על הודו אחד שנראה כמו המלכה ויקטוריה או משהו כזה. קרץ היה חייב לצלם גם את ההודו וגם את השלט וגם להחליף עדשה בשביל זה. בנתיים מורסי הודיעה לו בשקט שהיא עוד תתנקם בו על זה. יום אחד, הוא ישלם על כל ההודז האלה... 

ההודז השמאלי אמור להראות כמו המלכה

מורסי, גאה בעצמה עד מאד שהפעם היא הגיעה לתחתית של הברייס קניון מתיישבת לתמונה היסטורית. היה לה אומץ והיא עשתה את הירידה הזאת כמו נינג'ה. היא גם קצת לבושה כמו נינג'ה. 

סדר עולם חוזר לקדמותו וקרץ שולח את מורסי להצטלם עם משהו רחוק ממש:

את רואה את הסלע ההוא שם רחוק? תעמדי לידו אני אצלם אותך

אפילו שלא ירד גשם ותכלס היה ממש חם (תודה גוגל על התחזית המדויקת כמו תמיד) היו קצת עננים בשביל שקרץ יוכל להוציא תמונות דרמטיות של ההודוז. 

מסתבר שבדרך חזרה עולים במדרגות! תכלס לקרץ היה יותר כיף בירידה, בעלייה זה כבר לא כל כך קל... 

לקראת סוף המסלול, קרץ עדיין עוצר לצלם כל הודו שהוא רואה, ומורסי לא מבינה שזה חשוב כדי שיהיה מה לשים בבלוג בסוף! 

מורסי הפעם מצלמת את ההודוז, וגם את קרץ בפוזה דרמטית... 

הצלחנו לעשות את זה, ואפילו סיימנו בשעה לא מאוחרת, אז עלינו למעלה לעוד נקודת תצפית על הקניון. כמו תמיד היו שם מליון תיירים יפנים. אבל לנו זה לא הפריע. 

 עברנו באוטו להוריד קצת בגדים חמים ולהביא חצובה בשביל לעשות כמה תמונות שטות על סף התהום... 

כשיצאנו מהפארק כבר היינו מורעבים, אז עצרנו ליד חנות על הכביש שיוצר מהפארק ומצאנו שולחן פיקניק שם קרץ סוף סוף הוציא את הגזייה וחימם כמה קופסאות של ספגטי ברוטב. 

כן, זה בהחלט מה שהם מוכרים שם

בסוף יצא שחצי מהספגטי נשפך, ובכלל לא היה כזה טעים, אז חוץ מזה שנרגענו קצת מהרעב זה לא ממש סגר את הפינה של ארוחת הצהריים. אבל זאת הייתה הפסקה כיפית וקרץ ממש רצה להשתמש בגזייה שהוא ניסחב איתה כל הדרך לארה"ב. 

קרץ רוקח ארוחת צהריים

המשכנו דרומה על 89, ובתוכנית המקורית שלנו (שהמצאנו בבוקר של אותו יום) רצינו ליסוע עד לשפה הצפונית של הגראנד קניון. עצרנו בדרך בעיירת קנאב Kanab שבהרים שבדרום יוטה, ממש על הגבול עם אריזונה. שם אכלנו ארוחת צהריים מאוחרת (או ארוחת צהריים שנייה, תלוי איך סופרים) במקדונלדס. קרץ הצהיר שזאת הפעם האחרונה שאנחנו אוכלים במקדונלדס ומעכשיו רק דברים יותר מעניינים. 

הגענו למסקנה שלא נספיק להגיע גם לשפה הצפונית וגם למצוא מקום נורמלי לישון בו הלילה. בטח לא אם אנחנו רוצים להגיע בשעה נורמלית וגם מחר בבוקר להיות איכשהו קרובים לסיור בצד הדרומי של הקניון... אז החלטנו לחתוך וליסוע דרך לייק פאואל (Lake Powell) שזה סיבוב לא קטן מזרחה ואז דרומה (כל זה על כביש 89), ונסיעה של 207 מייל! 

מכוניות ספורט יש שם בלי סוף

בקנאב התחלפנו בנהיגה, בדיוק בזמן בשביל שמורסי תוכל לשפשף את השלדה על מדרגה קצת גבוהה בירידה לכביש ביציאה מהמקדולדס. עדיף את מאשר אני, אמר לה קרץ. חוץ מזה היה לו כיף לצלם בדרך איך שלאט לאט הנסיעה הביאה אותנו קרוב יותר לנהר הקולורדו ולגראנד קניון. 

איך הופכים תמונה ירקרקה ועקומה דרך השמשה הקדמית לתמונת נוף דרמטית? זה נקרא פוטושופ

בדרך ראינו מכוניות ספורט, כנופיית אופנוענים על הארלי דווידסון, וגם ממש מלא מכוניות שסוחבות סירה. מסתבר שזה ממש פופלרי בכל האזור הזה, לשוט על הסירה שלך באגם או לא יודע איפה, ואז ליסוע איתה הבייתה בסוף... 

זה נראה כאילו מחלקים פה סירות בחינם לפי הכמות שראינו בכביש באותו יום

מסתבר שבדרך עברנו  ליד אחד הקניונים הקטנים והיפים באזור, שנקרא אנטילופ קניון (Antelope Canyon) שפשוט לא ידענו שהוא פה ושאנחנו בעצם עוברים ממש קרוב אליו. לא נורא, תמיד טוב שיש דברים לעשות בטיול הבא! 

הירידה לאז לייק פאואל. נראה קצת כמו הדרך לים המלח

אחרי שעברנו את נהר הקולורדו והתחלנו בנסיעה הארוכה דרומה לתוך אריזונה, התחלנו לשים לב שמזג האוויר לא ממש נראה כל כך טוב. גם התחיל להחשיך. מורסי לא ידעה ממה לפחד יותר, מהסופה המטורפת שיכולה לקחת אותנו לארץ עוץ, או מעוד נסיעה בחושך עם החיות השונות של המדבר שיוצאות לקראת ערב. היא גם לא רצתה לעצור בשביל להחלף כדי לא לבזבז זמן, אבל גם לא רצתה לנהוג בחושך ובגשם. 

אל תדאגי, יהיה בסדר, אין באזור הזה סופות מסוכנות או טורנדואים או משהו

ברקים התחילו להבזיק מאחורינו, והגשם שגוגל הבטיחה התחיל לרדת בעוצמה רצינית. מורסי חשבה ברצינות שאנחנו בטוח מתים הפעם, בעוד קרץ היה שמח וטוב לב כי (א) אלי מזג האוויר תמיד איכשהו דואגים לו ו (ב) זה היה ממש יפה איך שהנוף והגשם והשקיעה כולם יצרו תמונות דרמטיות מטורפות. כמובן שככל שהוא היה יותר מאושר ככה מורסי הייתה יותר משוכנעת שיום אחד הטפשות שלו תביא אותו לסוף המר... 

מצד ימין הכביש החלקלק לפלאגסטאף, מצד שמאל הפתח של הגהנום נפער לשחרר סופה כמותה העולם לא ידע

ואז, איזה שעה לפני שהגענו למלון שלנו, בעוד מורסי כבר מוכנה שנישן בעיירה אחרת ונשכח מהכסף ומהתוכנית לישון קרוב לנקודת ההתחלה של מחר, אז באמצע שעת השקיעה, במה שהיה נראה כמו סופה שהשטן בעצמו שלח עלינו מהגהינום, פתאום ראינו באופק קשת בענן בצבע אדום! דבר כזה אף אחד מאיתנו לא ראה מעולם... ככה שאפילו הנסיעה המפחידה הזאת הייתה חוויה חדשה ומגניבה (טוב בסדר תלוי את מי מאיתנו שואלים). 

!קשת בענן אדומה. גאד דאם

בסוף הגענו בשלום לעיירה. אחרי שהסופה קצת נרגעה, ואחרי עצירה לשירותים והחלפת נהגים, בסוף של אותו יום ארוך ומפחיד ומלא הרפתקאות, הצלחנו להגיע בשלום למלון שלנו ללילה. 

*מעולה: שהצלחנו להגיע לתחתית של הברייס קניון

*מעפן: קרץ מצלם כל הודוז שהוא רואה

*מפחיד: סופה מהשטן

*מפתיע: קשת בענן אדומה

בפרק הבא: מורסי וקרץ נוסעים שעות בשביל לראות איזה סכר משעמם...