ספטמבר 8: גראנד קניון

התחלנו את הבוקר בביקור בסופרמרקט להצטיידות זריזה לפני שיצאנו לדרך של שעה ומשהו צפונה, מהעיירה בה ישנו חזרה לשפה הדרומית של הקניון. 

התחלנו את המסלול שלנו בקצה המזרחי של השפה, איפה שקרץ ראה בגוגל מאפס שיש "מגדל שמירה" או משהו. אמרנו לעצמינו שזאת דרך טובה להתחיל את הסיבוב, ושניסע משם מערבה. 

בדרך לשם ראינו מידי פעם מכוניות ספורט (בעיקר צהובות אבל גם הרבה שחורות), ותהינו אם יש איזו השכרת רכב במרכז המבקרים שם תיירים עם יותר מיד כסף מוצאים כאלה רכבים. ככל שהתקרבנו לקניון ככה כמות הרכבים הספורטיביים גדלה. 

לפני שהגענו למגדל שמירה עברנו ליד שמורת טבע על קצה הקניון שבעצם הייתה חנות מזכרות ענקית של אינדיאנים. כמובן שהלכנו לראות מה יש שם וקנינו מלא ג'אנק של תיירים מתוך רגשות אשמה. מורסי סוף סוף הבינה למה יש לקרץ כל כך הרבה קשקושים שמעלים אבק על המדף מכל מקום שהוא אי פעם טייל בו בעולם. 

דוכנים של מכירת ג'אנק של תיירים. נראה קצת שומם. כנראה הגענו לפני התיירים ולפני רוב המוכרות בחנויות. זה דיי עצוב אבל האינדיאנים של היום מתפרנסים בעיקר מהשטויות האותנטיות שהם מוכרים לתיירים. 

כן, נראה שהגענו לפני המוכרים אפילו

מאחורי הדוכנים האינסופיים (שדווקא מכרו דברים יפים אבל בתכלס מה אני אעשה עם חץ של אינדיאנים או צמיד אבני חן עבודת יד מקורי של נאבאחו?) הייתה גם תצפית על הקולורדו ריבר ועל ההתחלה של הגראנד קניון. 

אחרי שתצפתנו וקנינו קצת שטויות המשכנו הלאה. הייתה לנו תחושה שיצאנו מספיק מוקדם בשביל להגיע לפני ההמונים באותו יום. כשהגענו למגדל שמירה כבר היו שם אנשים אבל לא מתקפת תיירים כוללת. אולי היפנים עוד לא הספיקו להגיע. 

התיירים היפנים עוד לא הגיעו. אבל לא חסרים תיירים סתם

כמובן שנכנסנו פנימה ובסוף הצלחנו להידחק במדרגות הצרות ולראות את הנוף מלמעלה. 

כמובן שמלמעלה רואים בערך את אותו הנוף כמו מלמטה, אבל אפשר לצלם את האנשים האחרים מצלמים את הנוף שזה תמיד כיף.

אחרי משהו כמו שעה סה"כ החלטנו להמשיך לזוז. היו  לנו תכניות לערב, הרבה נסיעה עד לסטייט הבא, וכמובן המון המון קניון לראות. 

מורסי מדגמנת מגדל שמירה

כמו בפארקים לאומיים קודמים יש רכבים של הסיורים המודרכים כולם באותו הצבע. למשל הסיורים בילוסטון שהיו בצבע צהוב, או בגליישר פארק שהיו אדום חזק... אז בפארק של הגראנד קניון יש ג'יפים ורודים.

ג'יפים ורודים של הגראנד קניון. כל פארק והצבע שלו

משם נסענו לעוד כמה נקודות תצפית לאורך השפה הדרומית. הגראנד קניון מאד מרשים, אבל חוץ מלעצור ולהצטלם בכמה מקומות אין שם יותר מידי מה לעשות אם לא יורדים למטה לעשות מסלול הליכה. לשנינו לא היה כח למסלול הליכה. 

?!נראה לכם שאני יורד את זה

תזוז קצת אחורה הכובע לא נכנס בםריים

טוב, צילמנו את פילי, אפשר ללכת

בסוף הגענו למרכז המבקרים של הגראנד קניון, עוד כפר עצום עם מסעדות ובניינים ומלא שטויות של תיירים במרכז של הפארק הלאומי (האמריקאים האלה יודעים איך לעשות פארקים עם כל הנוחויות). שם אכלנו צהריים בדוכני פאסט פוד וראינו גם את הרכבת של הגראנד קניון שבכלל לא ברור אם היא עדיין פעילה.

עדיין יותר מהיר מהרכבת לירושליים

אחרי הצהריים החלטנו שמספיק לנו מהקניון הזה, תדלקנו ועלינו על הכביש לכיוון מערב, לכיוון נבאדה. 

ואני עדיין בשוק ממחירי הדלק שם

שמיים דרמטיים. ושוב גוגל הבטיחה גשם והכל היה לשווא

בדרך מורסי נהגה וקרץ צילם כל מיני תמונות דרמטיות של השמיים ומידי פעם גם דברים הזויים שיש רק בארה"ב:

ואפילו לא צריך להתגייס  לקבע לשלוש שנים בשביל זה

משאירים מאחורינו את ההרים של אריזונה... 

בסוף הגענו לנבאדה, וקרץ נזכר שיש עוד משהו שאנחנו חייבים לראות לפני שאנחנו נוסעים למלון שלנו לאותו הערב. 

הגשר עליו חצינו את הקולורדו ריבר בשביל לעבור לנבאדה

מורסי לא כל כך הבינה למה עשינו עיקוף וירדנו מהכביש שמוביל למלון שלנו, כשאנחנו אמורים להגיע יחסית מוקדם (פעם אחת יש לנו תוכניות לערב...) בשביל לראות משהו שמורסי קראה לו "אתר בנייה". כמובן שהכוונה היא לסכר Hoover Dam העצום שחוסם את הקולורדו ריבר ונותן חשמל לעיירה קטנה עם כמה שלטי ניאון שיש בה. 

פנורמת שלוש קומות ו13 תמונות. המים בצד האחורי של הסכר

קרץ היה קרץ כרגיל, ומורסי השתעממה אז היא אכלה לו את המרפק בנתיים כי זה מה שעושים בכזאת סיטואציה. 

אז הינה פנורמה של איזה 15 תמונות של סכר הובר המרשים (משעמם) שכל כך התאמצנו לבוא לראות. טוב לא כזה התאמצנו, סיבוב של חצי שעה סה"כ. 

פנורמה של 15 תמונות עם עדשה אולטרה רחבה. אין דרך אחרת לצלם את הסכר העצום הזה

משם נסיעה קצרה הביאה אותנו לעיירה קטנה במדבר נבאדה שאולי שמעתם עליה פעם בשם לאס וגאס... מסתבר שמלונות בלאס וגאס באמצע שבוע ממש זולים (יש המון חדרים ומעט לקוחות) וגם ככה הם מרוויחים מההימורים בקאזינו... אז לקחנו שני לילות במלון מונטה קארלו, ואפילו הספקנו להגיע לקראת ערב למלון היוקרתי שלנו. 

הלובי היוקרתי של המלון שבכלל לא היינו בטוחים שלא יגרשו אותנו ממנו מרוב שהוא פאנסי ואנחנו נראים כמו הומלסים

טוב, הוא נראה ממש יוקרתי והחדר היה ממש שווה, כלומר אחרי שביקשנו שיחליפו לנו חדר כי המנעול לא עבד בחדר שלנו... אבל אחרי שנפתרנו מהסיפור הזה היה חדר ממש שווה. אבל לא היה לנו זמן להנות ממנו כי באותו ערב, בניגוד לכל שאר הטיול, אשכרה הזמנו מקומות למשהו מראש. בגלל זה גם היינו לחוצים להגיע בזמן ללאס וגאס. לתכנן מראש זאת טרחה רצינית. אבל הפעם הכל הסתדר, והגענו בזמן להופעה שבמקרה הייתה במלון שלנו... הבלו מאן גרופ! 

...הרכבה של שלוש תמונות (כל זרקור בנפרד) בחושך דיי גמור של המופע. אני אוהב את המצלמה החדשה שלי

אז נכון שקרץ לא כזה היה נלהב מההופעה הזאת, ובכלל חשב שהם סתם עושים עניין מכמה אנשים כחולים, אבל מורסי שמעה מחברים שזאת הופעה ממש מוצלחת וזה היה במלון שלנו אז הלכנו. האמת, זאת הייתה אחת ההופעות המגניבות, המצחיקות, והמקפיצות שראינו. 

אחת ההופעות המגניבות

הם מתופפים, משפריצים צבע, עושים פעלולים, קטעים קומיים בכמויות, ונותנים בראש במוזיקה (עם להקת רוק כפולה צבועה בפלואורסצנטים ברקע) ובאופן כללי נותנים יופי של הופעה. 

כן הם מפזרים קונפטי ובלונים ויש מלא אפקטים ומוזיקה וטירוף. מסכנים אלו שמנקים אחרי כל הופעה

הערב נגמר בארוחה מאוחרת במזנון של המלון, אחריה נפלנו לישון כמו מתים. אבל היינו במלון שווה, בעיר מגניבה, והיו לנו כמה ימים להעביר פה ולהרגע קצת מכל הטבע הזה של הפארקים הלאומיים שראינו. 

*מעולה: מופע של ה בלו מאן גרופ

*מעפן: אתר בניה (בשמו האחר הובר דאם)

*מפתיע: שלא יכולנו להיכנס לחדר במלון

בפרק הבא: מורסי וקרץ הולכים לארמון הקיסר...