ספטמבר 4: חזרה למערב הפרוע

בבוקר התעוררנו בעיירת קודי, על שם Buffalo Bill Cody שהיה איזה חוכמולוג מערב פרוע מפורסם. מסתבר שכל העיירה הזאת הייתה בנושא המערב הפרוע, והחלטנו שאחרי שנסענו כל כך רחוק כדאי לנו להישאר פה כמה שעות לראות מה שיש לראות. 

הבעייה הייתה שכבר הזמנו מקומות לרכיבה על סוסים בילוסטון ליום השלישי שלנו, בשעת צהריים כלשהי. מצד אחד, רצינו לחזור לפארק ולרכב על סוסים, מצד שני, רצינו ללכת לראות את עיירת המערב הפרוע המשוחזרת פה בעיר. החלטנו שאנחנו כנראה לעולם לא נחזור לקודי, ושעדיף שנתקשר ונדחה את הרכיבה לאחר הצהריים. 

קרץ ניסה להתקשר לדחות, אבל לא הייתה קליטה בחברה הסלולרית שלנו. אז הוא הלך לקבלה לנסות לבקש שיתנו לו לעשות שיחת טלפון. אבל הפקיד היה לא מועיל ושלח אותו לחפש טלפון ציבורי (מה אכפת להם לתת לעשות שיחה?!). משם קרץ יצא למסע הרפתקאות בעיירת קודי עוד לפני שבכלל הספקנו לאכול ארוחת בוקר. 

בתחנת הדלק שבצד השני של הכביש אמרו לו שפעם היה טלפון ציבורי ועכשיו כבר אין. אף אחד לא הציע לו לעשות שיחה בסלולרי, למרות שזה ברור שאף אחד לא משלם על דקות אוויר יותר. רואים שהוא תייר, שיש לו טלפון משל עצמו אבל אין לו קליטה, מדברים בנימוס והכל, אבל לעזור לו עם שיחה? בארץ כבר מזמן היו מציעים לו טלפון. לא חשוב. אחרי סיבוב לא מועיל גם בסופרמרקט קרץ נזכר שהוא יכול להתקשר דרך האינטרנט והכל הסתדר, בלי עזרה מאף אחד. 

לא משנה, העיקר שהיה לנו זמן ליסוע לעיירת ה Old Trail Town... 

אפילו מצאנו קורבן שיצלם אותנו עם השלט

העיירה הזאת היא בעצם יותר כמו עשרים בקתות משוחזרות שהביאו מכל מיני מקומות בסביבה, והפכו כל אחת למוזיאון של דברים מהתקופה. 

יש גם מליון מוצגים בתוך הבקתות:

פה באמת יש מוס

הכל היה טוב ויפה עד שמורסי גילתה שקרץ נעצר לקרוא את השלטים על כל מייצג

כאן מורסי מצטלמת בכיף שלה עם עגלה להעברת מתים... 

זק"א של המערב הפרוע

תנור עצים רדיואקטיבי של חברת "אקמי" - באמת לא ברור מה פשר הדבר הזה... 

תמונות נוף פסטורליות גם יש פה. 

אפילו היינו בבית מרקחת של פעם

קופה מכנית ומראות. ברקע סלון saloon של אקדוחנים, שם על פי מה שכתוב התארחו כל מיני אחמ"ים של המערב הפרוע כמו Billy the Kid ועוד כמה שאנחנו כבר לא זוכרים. 

זה נראה לי עיצוב מושלם לסלון שלנו בבית

אפילו ראינו שם קאובוי אמיתי מסתובב. או שזה סתם מישהו שגר בויאומינג. אי אפשר להבדיל... 

קרץ זיהה את הבחור הזה וישר שלף עליו - את המצלמה כמובן

...עכשיו תעמדי עם הכרכרות. עכשיו בצד השני. עכשיו עם הבקתות. תסתכלי לשם. שנייה לא צילמתי את הנוף גם

כשסיימנו הלכנו לתדלק ועצרנו בוולמרט לקנות לנו אוכל לדרך. קיווינו למצוא סלט בקופסא שנוכל לנשנש כשניהיה רעבים אחה"צ, אבל לא הצלחנו למצוא אף גרסא של סלט מוכן שלא כלל בפנים חתיכות עוף או חזיר. מסתבר שסלט זה לא אוכל של צמחונים במדינה הזאת... בסוף קנינו אוכמניות וחטיפים. מחוסרי סלט, הלכנו לאכול בבורגר קינג, שזה האח הזול והפחות טעים של מקדונלדס. גרם לקרץ להתגעגע להמבורגרים של קנדה. אחרי זה החלטנו להתחיל לזוז לכיוון הפארק. עוד הייתה לנו נסיעה של שעתיים. 

אייקון של הכבישים הפתוחים האמריקאים

הדרך הזאת, שעשינו בחושך מוחלט בלילה הקודם, פתאום הייתה ממש לא מפחידה. למעשה היו כאן נופים ממש יפים. בניגוד לירוק המשתפל של ילוסטון, פה הרגשנו שאנחנו בליבו של המערב הפרוע. למשל: צוקים מסלע שמאחוריהם דמיינו אינדיאנים אורבים לחבורה של קאובויז רכובים באיזה מערבון ספגטי...

בית קטן בערבה מספר 579

כמובן שזאת הייתה נסיעה בשמש, אחרי ארוחת הצהריים, אז... 

בשלב מסויים קרץ עצר בצד הדרך לצלם סוסים, אז הוא גם העיר את מורסי. 

בין העצירות לצילומים והעצירה לפיפי בתחנה של הריינג'רס (נחשו מי) לקח קצת יותר משעתיים להגיע חזרה לפארק, ולעלות לכפר של קניון Canyon איפה שקבענו לעשות את הרכיבה. 

בתוך הפארק עברנו שוב ליד יערות שרופים. 

קרץ מתבלבל פה עם דרום אמריקה

עצרנו לצלם בכביש המזרחי של הפארק, ליד נהר הילוסטון, עם עדר של ביסונים ברקע. וכמובן הטריילר האלמותי של ארה"ב, ששהוא בעצם הדרך הנכונה לטייל במרחבים של היבשת הזאת. יום אחד מורסי גם תבין את זה... 

יש גם פנורמה של 19 תמונות בה הביסונים נראים כמו נקודות שחורות ברוחב שני פיקסלים

הגענו משהו כמו חצי שעה לפני שהיינו אמורים לצאת לרכיבה, למרות שמורסי כבר חשבה שעם כל העצירות האינסופיות שקרץ עושה בשביל לצלם אנחנו נגיע באיחור של שעה. 

הפיל הראשון בילוסטון

ראינו שם קבוצה מתארגנת, וכבר חשבנו שאנחנו האחרונים שהגיעו, אבל אז הם כולם יצאו לרכוב, וגילינו שבשעה שקבענו אין עוד אף אחד חוץ מאיתנו. קיבלנו רכיבה פרטים בפארק! 

באופן מפתיע מורסי קיבלה את הסוס הגדול והחתיך וקרץ את הסוס האיטי והנודניק

המדריכות החמודות ליוו אותנו וסיפרו לנו מלא סיפורים על הפארק, על העבודה שלהן ועל זה שעוד כמה ימים אמור להתחיל שלג ויש לנו מזל שהספקנו להנות מהפארק לפני החורף. שלחו לנו שתיים שלא ניהיה קבוצה קטנה מידי - למקרה שיהיו חיות בדרך - ואכן היו חיות בדרך! 

היה אייל זכר לא רחוק מהשביל שלנו, וביסון שהיו צריכים לגרש כדי שלא יהיו צרות. הם ממש מסודרים שם, ויש רוכב אחד שיוצא קודם לבדוק שהשביל בטוח ומדווח בקשר למדריכות אם יש צרות. בקיצור, היינו שם יותר מדריכים מתיירים, והיה ממש מגניב. מה שקצת מבאס שאסור לרכב עם מצלמה... אבל הן צילמו אותנו קצת לפני ואחרי אז זה כמעט כאילו זה באמת קרה באמת. 

אין יותר מאושרים מאשר אחרי רכיבה על סוסים

משם המשכנו, עייפים אבל נחושים למצות את הזמן שלנו בפארק, לכיוון הגראנד קניון של ילוסטון, שוב, אבל הפעם מזווית אחרת. 

היינו בצד השני של הנהר, ויכולנו אפילו לראות את נקודת האמן artist's point בה היינו לפני יומיים, ולצלם את כל המליוני תיירים שעומדים שם ומצלמים. 

עכשיו אני מתחיל להבין למה קוראים לפארק ילוסטון

. 

לנקודות תצפית בפארק יש שמות מעניינים, ומצאנו את עצמנו בנקודת ההשראה inspiration point איפה שאמנם לא קיבלנו השראה, אבל היה רומנטי... 

בדרך חזרה ראינו אבן ענקית שכנראה הגיעה לכאן על ידי תזוזה של קרחונים. 

האבנים האלו נסחפות על גבי הקרחון כשמתחיל עידן הקרח, ואז כשהקרחונים נמסים הן פשוט נופלות באמצע של מקומות לא קשורים כמו כאן באמצע היער. 

בשלב הזה מורסי כבר הייתה עייפה, אבל קרץ החליט שהוא רוצה לראות עוד מקום אחד (בעצם הוא סתם משך זמן עד השקיעה מתי שכל החיות יוצאות - מורסי בכלל רצתה להגיע למלון לפני החושך והספיקו לה חיות מאתמול). אז נסענו בכל זאת לעוד מקום של בורות בוץ תרמיים שהיה לא רחוק, אפילו שמזג האוויר התחיל להיות גשום קצת. ואז, לקראת השקיעה, עם הגשם שבא והולך, נגלתה לנו קשת כפולה מעל המישורים של הפארק:

שימו לב שהחלק הפנימי בהיר והחלקים החיצוניים כהים יותר. זה בגלל פיסיקה

רק זה היה שווה בשבילינו להישאר עוד קצת. זאת הייתה אחת הקשתות היפות והמלאות שראינו, ומעמדת תצפית גבוהה יחסית מעל המישור יכולנו לראות אותה משלימה יותר מ180 מעלות. 

משם המשכנו לבורות בוץ מעלי אדים:

בורות בוץ שהם גם הפתח לגהנום

טוב בסדר תצלמי אותי את פעם אחת

ההיילייט של המקום הזה היה המאורה של הדרקון השחור: 

בור תרמי שמוציא עשן ועושה גלים בבריכה שממש נותן תחושה שאיזו מפלצת נושפת אש מתחבאת בתוך המערה. אבל כמה שחיכינו וצילמנו הדרקון לא יצא החוצה... 

מורסי מקליטה סרטון בטלפון של קרץ. קרץ לא יכול להתאפק וחייב לצלם אותה מצלמת

זה ידוע שדרקונים שחורים יורקים גז רעיל. נשמע לי מאד אמין

אחרי הביקור במתחם הזה כבר שנינו היינו עייפים למדי. רצינו להגיע לפחות קרוב ליציאה מהפארק בשביל שלא ליסוע שוב בחושך יותר מידי. התחלנו ליסוע מערבה, חזרה לעיירת ווסט ילוסטון, שחיבבנו למדי בעיקר כי היא ממש על השער של הפארק. 

בדרך ראינו פקק של מלא מכוניות, ואנשים סיפרו לנו שבדיוק עבר דוב גריזלי באמצע הכביש וכולם עצרו לראות אותו. קצת התבאסנו שפספסנו אותו (מורסי הייתה שמחה שהוא לא אכל אותנו) אבל עשינו חשבון שראינו כמעט את כל החיות שהופיעו בעלון שקיבלנו ביום הראשון. אמנם רק מורסי דמיינה ראתה את המוס, ממש ראינו מלא ציפורים וחיות עדר, וחוץ מדוב גריזלי וזאבים ראינו את כל הרשימה. אה, וגם ראינו תנשמת. 

המלון שלקחנו שוב היה דיי יקר, אבל ממש חמוד מבחינת עיצוב. 

קרץ נהנה מהשרותים הפאנסיים של המלון

עשינו סיבוב קניות בחנויות תיירים בעיר, אכלנו אוכל סיני ממש טעים (כן זה היה תיקון גדול לפעם הקודמת) וחזרנו לחדר לישון שנת ישרים. שלושה ימים מלאים בהרפתקאות עברנו בפארק ילוסטון. קרץ הגשים חלום וצילם אינסוף תמונות (מהן ראינו כאן רק את קצה הקרחון), ומורסי גילתה שהיא ממש נהנית מכל הטבע והחיות האלה (רק בזמן היום כן?). 

עייפים אך מרוצים

וכך נגמרו שלושה ימים בפארק ילוסטון... 

*מעולה: רכיבה על סוסים

*מעולה 2: קשת בענן כפולה

*מעפן: המזכרות שמוכרים בילוסטון

*מפתיע: אין סלטים לצמחונים

*מפחיד: מפגשים עם חיות במסלול הרכיבה

בפרק הבא מורסי וקרץ מסתובבים בקניונים.