ספטמבר 2: פארק האבנים הצהובות

היום הגדול הגיע. פארק ילוסטון. ארזנו את כל הציוד ונכנסנו לאוטו. לא יכולנו לחכות יותר - ולא סתם היינו לחוצים. קרץ היה פשוט חייב להיכנס כבר לפארק. השירותים המהממים של המלון בגרדינר היו מאד יפים אבל לא היה להם לחץ מים מספיק בשביל האוכל הסיני שאכלנו אתמול. אז ברחנו. ועוד בדרך מגרדינר לכניסה לפארק קרץ התחיל לחפש את העצירה בצד הקרובה. 

הראינו את הפס כניסה לפארקים שלנו, חייכנו יפה כשהאישה נתנה לנו מפות אבל בגדול רק רצינו כבר לעוף משם. קרץ הזיע. מורסי נהנתה מהנוף בזמן שעברנו את הגבול ממונטנה לויאמינג, קצת אחרי הכניסה לפארק.  

ואז הייתה עצירה לנקודת תצפית על הנהר בצד שמאל של הכביש מעבר לפס הפרדה לבן. מורסי שברה שמאלה בלי למצמץ ונכנסה לחניון. 

אחרי רבע שעה, כשמורסי כבר שקלה לקרוא לעזרה, קרץ יצא ונשם לרווחה אוויר הרים מרענן של בוקר קריר ושמיים כחולים של הפארק שהוא כל כך חיכה לראות. ואז ההרפתקאה התחילה באמת... 

פארק ילוסטון - הוא עצום. הוא כל כך גדול שהשטח שלו גולש לשלוש סטייטס, למרות שרובו נמצא במדינת ויאומינג. יש שלושה שדות תעופה בצדדים שונים שלו (ג'אקסון, קודי, ובוזמן שעברנו בדרך לגרדינר). הוא מוקף בכמה עיירות תיירות ובתוכו יש כמה כפרים בהם יש לודג'ים ומסעדות וכו. לשם השוואה הינה ציור של מדינת ישראל על גבי המפה של ילוסטון. 

רוב הזמן בילינו בנסיעה על כבישים צרים אבל סלולים היטב, במהירות של מקסימום 30 מייל לשעה, ככה שיכולנו גם להנות מהנוף תוך כדי. מזג האוויר היה קריר ומרענן. 

כבישים פתלתלים אבל לפחות נוסעים פה לאט

המקום הראשון שהגענו עליו היה הכפר של Mammoth springs שיושב ליד בארות תרמיים. בכפר, ואנחנו באמת לא הבנו שמדובר בכפר ולא סתם מלון דרכים, יש כמה וכמה בניינים, מלונות, מסעדות, תחנת מידע לתיירים, מרפאה ואפילו תחנת דלק! בעודינו מחפשים את האינפורמיישן ראינו כמה חיות בר מסתובבות בפנאן שלהן ליד הבניינים. 

גם כאן מחכים מחוץ לדלת של הרופא עוד לפני שהקליניקה נפתחת

ואנחנו עוד חשבנו שיהיה לנו מאד קשה לתפוס תמונה של חיות בר! מסתבר שרובן בכלל לא מפחדות מבני אדם, ואין להן שום בעייה שאתה עומד לידן ומצלם. ועדיין, שמרנו מרחק וצילמנו עם עדשה ארוכה. אחרי שקיבלנו קצת מידע בתחנה של הריינג'רס עלינו למעיינות שמעל הכפר.

אבל תצלמי אותי שאני יושב על הירח

ילוסטון יושב בתוך לוע של הר געש עצום (סופר הר געש) והוא מלא בנקודות תרמליות Thermals בהם חום שמגיע מהלבה מתחת לפארק גורם לפליטה של גזים וקיטור ובוץ רותח מהאדמה. בהרבה מקרים המינרלים שנפלטים יוצרים צבעים מעניינים וצורות נוף מוזרות. 

?זה אגם וולקני מעלה אדים גופרתיים רעילים מאחורי או שאתה סתם שמח לראות אותי

כמובן שבשלב זה עוד היינו נלהבים מכל חור שיוצא ממנו ערפל בריח ביצים סרוחות שראינו, אבל לא כל יום יוצא לך להסתובב בתוך לוע של הר געש! קרץ החליט לעשות קצת תמונות אומנותיות עם העדשה הרחבה. 

העדשה הזאת קטנה מידי בשביל המצלמה שלי

בתחתית הגבעה של המעיינות החמים אפשר היה לראות את הכפר של Mammoth Springs. 

נוף מפלנטה אחרת. ברקע מלונות ומסעדות בכפר

האטרקציות העיקריות של הפארק נמצאות רובן על הלולאה המרכזית, כמה עשרות מיילים של כביש שמקיף את הפארק, כשבכל פינה של המסלול המלבני יושב לודג' עם כפר תיירים אחר. החלטנו לראות היום את הצד הצפוני והמזרחי, אז התחלנו על הכיש הצפוני לכיוון מזרחה. באחד הדפים שקיבלנו בכניסה היו תיאורי טרקים שאפשר לעשות בפארק, אז בחרנו מסלול הליכה שנראה קל וקצר שהיה בדרך שלנו. 

מסלול הליכה מאתגר ביותר אפילו יחסית למסלול בלייק לואיז

בסוף היה מדובר בנקודת תצפית קצת רחוקה, לא ממש מסלול הליכה, אבל היה לנו כיף קצת לצאת מהאוטו ולראות טבע מקרוב. קרץ כל הזמן קיווה שנראה דב, בעוד שמורסי ניסתה להסביר לו שאם הוא ימשיך ככה הוא בטוח ימצא את עצמו נאכל על ידי מישהו. 

כללללל הנוף הזה

בסוף המפלים עצמם היו דיי מאכזבים, אבל לפחות הרגשנו שאנחנו עושים טיולים רגליים גם. קרץ מצא מסלול לנסיעה באוטו ש"מקצר" את הדרך מהכביש הראשי על דרך עפר עקלקלה. 

אירוך דרך

בגלל שקרץ נורא רצה לצלם אז מורסי נהגה, וכמובן שבאמצע הדרך אחד הגלגלים של הבויק נכנס בבור רציני בכביש בקול רם של מכה בברזלים של השילדה. אבל לא נתקענו, למזלינו, ולא היה שום נזק נראה לעין. קרץ הרגיע את מורסי שהכל בסדר ובעיקר היה שמח שלא הוא זה שננכס לבור! 

המשכנו ליסוע ושוב התלהבנו מהחיות שלא מוטרדות מהקרבה לבני אדם בדרך. 

חפצים בשדה הינם קרובים יותר ממה שהם נראים

כמובן שבשלב זה של היום, אחרי כמה אטרקציות שונות שהספקנו, כבר היינו ממש רעבים וגם דיי עייפים. סיימנו את המסלול האיטי בשביל עפר (סוף סוף) ונתנו גז ללודג' של רוזוולט Roosevelt שם ישבנו על המרפסת עד שיתפנה שלוחן במסעדה של המלון. 

מיטבולס ברוטב אוכמניות ואוו

היה שווה לחכות. בטיול עד כה היינו דיי קמצנים ואכלנו בפאסט פוד (בכל זאת, אנחנו חובבים של הז'אנר) אז לאכול במסעדה אמיתית היה נחשב פינוק (תכלס ציפינו שיהיה הרבה יותר יקר לאכול בשטח הפארק). אכלנו שם את כדורי הבשר הכי טעימים שאי פעם טעמנו שנינו. אחרי שהתענגנו על הארוחה, וקצת כבדים מהאוכל, חזרנו לאוטו והתחלנו ליסוע דרומה להשלים את הלולאה. 

בדרך קרץ עצר בכמה נקודות תצפית להנות מהנוף ולהכין פנורמות. 

בשלב זה, בעודינו נוסעים בשמש של אחרי ארוחת צהריים, כשקרץ כבר ידע שעדיף שהוא זה שינהג, מורסי נמנמה לה את השנ"צ הקבוע שלה. מסתבר שנסיעה באוטו, ארוחה כבדה, ושמש נעימה על הפנים זאת קומבינציה שאף תינוק או מורסי יכולים להישאר ערים מולה. 

פתאום קרץ ראה מלא אנשים בצידי הדרך, עומדים ליד המכוניות ומצלמים. באיסטינקט צילומי הוא חנה אחריהם והצטרף לחבורה. 

לא יכול להתאפק מלצלם את כל הצלמים

כמובן שהיו שם חיות, במקרה הזה עיזי בר, שטיילו לאורך המדרון הנגדי. 

עיזי בר

בחלק הדרום מזרחי של הלולאה יש את הלודג' של הקניון Canyon שם התלבטנו אם אנחנו צריכים להשכיר ספריי נגד דובים (כן זה דבר אמיתי). 

הם גם מוכרים פחיות של אבקת חשמל למי שצריך להטעין טלפון בקמפינג

משם הייתה נסיעה קצרה לגראנד קניון של הילוסטון (לא להתבלבל עם הגראנד קניון האמיתי של ארה"ב), שם מצאנו את עצמינו מצלמים את המפלים היפים האלה בנקודת האמן Artist's point  איפה שציירים וצלמים רבים באו לצלם את היופי של יולוסטון. 

המשכנו חזרה מערבה, סוגרים את החלק השלישי של הלופ מהצד הדרומי, איפה שעצרנו לצלם נשרים וצלמי נשרים. 

נשר אמריקאי פאק יההא

כמובן שבכל הזדמנות קרץ עצר הכל וצילם עוד פנורמה. מורסי כבר התחילה להבין שזה הולך להיות ביקור דיי מתיש עם כל הצילומים אבל הודתה שבאמת ממש יפה כאן. 

לקראת אחר הצהריים המאוחרים כבר התקרבנו ליציאה המערבית של הפארק, ועצרנו לעוד אטרקציה אחת, של בורות תרמיים באזור נוריס Norris שממש היה נראה כמו טיול רגלי בתוך הר געש שעלול כל שנייה להתפרץ. כמה שלטים משעשעים שראינו בדרך:

מסתבר שיש בעייה של צלמים עם מזלטים באזור היפה הזה, בטח קשור בזה שהם מתרסקים יותר מידי בקלות בתוך הבורות התרמיים ועל ראשים של אנשים.

כשנכנסו נגלה לפנינו הנוף הלא שגרתי הזה:

?מישהו ביקש ביצה סרוחה

בשלב זה קרץ הודיע למורסי שהיא תלך לבד לגשרון הזה למטה ותעמוד שם כדי שהוא יצלם אותה. הוא חשב שהוא אומר את זה בצחוק, אבל מורסי פשוט אמרה סבבה והלכה. טוב אז קרץ חיכה כמה דקות עד שהיא תתמקם, ואז בפנטומימה הכווין אותה לעמוד במקום הנכון בשביל להצטלם עם האגם. 

מורסי ברגע של אומץ חסר פרופורציה

אחרי שהיא שרדה את ההרפתקאה הזאת, קרץ הצטרף וביחד המשכנו את הסיבוב סביב הבורות והאגמים התרמיים עם כל הצבעים המעניינים שלהם. 

הצבעים? זה הכל פוטושופ

לקראת הסוף של הסיבוב מורסי התחילה להרגיש שהגזים הרעילים של הבורות התרמיים מציקים לה בעין והחלטנו שממש הספיק ליום אחד. חזרנו לאוטו ונסענו מערבה ליציאה המערבית של הפארק. כשכבר חשבנו שנגמרו האטרקציות לאותו היום עצרנו שוב ליד מלא מכוניות שעצרו בצד ויצאו לצלם. הפעם משפחה של איילים שיצאו לשתות לקראת ערב מהנהר. 

אי אפשר לצאת מהפארק לפני השקיעה יש יותר מידי דברים לראות

אחרי שקרץ סיים להיות קרץ המשכנו ליסוע, ורק בקושי הגענו ליציאה מהפארק איפה שנמצאת עיירת ווסט ילוסטון West Yellowstone שם היה מוזמן לנו מלון ללילה. 

השמש שוקעת במערב ילוסטון

זה היה יום מהמם, מפתיע ומתיש. ממש שמחנו להגיע למלון סוף סוף, במיוחד עם שקיעה רומנטית מהממת כמו זאת. 

*מעולה: ארוחה בלודג' של רוזוולט

*מעפן: עיניים צורבות בבורות התרמיים. 

*מפתיע: לחץ מים בשירותים במלון. 

*מפחיד: בור בדרך עפר. 

בפרק הבא, מורסי וקרץ מחכים לגייזר...