ספטמבר 1: המסע לגרדינר

כבר היינו קרובים... יכולנו להרגיש את זה. פארק ילוסטון היה במרחק יום נסיעה מאיתנו. אחרי המתאבנים של הרוקיז הקנדיים ופארק גליישר הרגשנו שהמנה העיקרית היא פארק עצום שחולש על שלוש סטייטס... בהתחשב שזה היה אחד הדברים היחידים שעוד מהארץ תכננו לראות זאת הייתה ממש התרגשות. 

אבל הייתה לנו עוד נסיעה לעשות. היינו בצד המערבי של הרוקיז שוב, והיינו צריכים לחצות את קו פרשת המים ולחזור לצד המזרחי ולהתכוונן לכניסה הצפונית של הפארק. 

בניגוד לפעמים הקודמות, היה לנו שכל לקבוע לינה בשני לילות במקומות סביב הפארק בתאריכים של אמצע השבוע עוד כשהיינו בקנדה, כדי שלא נתקע עם מקומות יקרים. ידענו שאנחנו צריכים להגיע בסוף היום הזה לגרדינר, לא משנה מה. 

ככה התחיל יום נסיעה נוסף - רק שהפעם היינו בארה"ב, איפה שכל הכבישים ארוכים יותר ממה שנדמה לך (כי זה במיילים) והאוכל הרבה יותר דמוקרטי (כלומר, לא רק המבורגרים). 

אז יום נסיעה, עדכון קצר, ופאסט פוד באמריקה. 

אוגוסט 31: גליישר פארק

הגיע היום להשאר את קנדה מאחורינו, ולהתקדם חזרה דרומה לארצות הברית. ידענו שיש לנו עוד הרבה מקומות להיות בהם ולא רצינו שייגמר לנו הזמן כשרק נגיע לקליפורניה איפה שכל האקשן. 

עזבנו את באנף והמשכנו על כביש שנוסע מזרחה ואז דרומה, ויורד מההרים למישורים שאחרי הרוקיז. משם הכביש המשיך דרומה דרך שדות אינסופיים, על כביש אחד ישר שחתך דרומה קילומטרים אחרי קילומטרים שמשני הצדדים רק שדות מרעה וסוסים ופרות. 

עברנו דרך כמה וכמה עיירות, ולא ממש היה בהן עניין אז המשכנו הלאה, כשאנחנו יודעים שהיעד הגדול הבא הוא פארק ילוסטון. קרץ היה ממש נלהב להגיע לשם אחרי ששמע כמה שהפארק גדול ושיש שם אינסוף דברים לצלם. מורסי בעיקר רצתה שישאר זמן לכל האטרקציות של הטיול ולכן המשכנו הלאה וניסינו לסגור כמה שיותר מרחק ביום נסיעה הזה. בכל מקרה אנחנו למדנו לקח מהימים בפארקים של קנדה שכדאי להגיע לפארק באמצע השבוע כדי להתחמק מהתיירים והמחירים הגבוהים. ה31 לאוגוסט היה יום שני, והתוכנית להגיע לפארק ביום שלישי נראתה לנו כמו תוכנית מעולה. 

אוגוסט 30: באנף

הבוקר שלנו התחיל בארוחה משודרגת במלון היוקרתי שלנו, איפה שהכינו לנו ביצה לפי בקשה, מזנון מלא בנקניקיות טעימות/מגעילות (תלוי את מי שואלים) ושאר מטעמים. 

בחוץ היה דיי אפרורי, אבל עוד לא ממש התחיל לרדת גשם. החלטנו ללכת לראות כמה אטרקציות שאפשר אולי לעשות כשבחוץ גשם. לפי התחזיות היה נראה שלא ממש נוכל לטייל היום. תכלס יום גשם שבו לא עושים הרבה וסתם נחים במלון גם היה נראה לנו סבבה בשלב זה. אז החלטנו לעשות איזה דבר או שניים מהמפה של באנף שהביאו לנו (מהמלון? בכניסה לפארק?) ולחזור למלון כשיתחיל להיות גשום. 

אוגוסט 29: לייק לואיז

התעוררנו מוקדם מוקדם בבוקר (סביבות שמונה...) בשביל להגיע לליק מוריין (Moraine) לפני ההמונים. הנסיעה לשם הייתה ממש מרשימה, במיוחד בגלל שהאור של הבוקר רק התחיל לעלות מעבר להרים. קרץ נהג אז אין כל כך תמונות משם, אבל מהרגע שהתחלנו להסתובב באגם כבר היו נופים מטורפים בכל כיוון. 

התוכנית הייתה ברורה, מבלים במוריין קצת, ואז נוסעים ללייק לואיז (על שמו העיירה כמובן) ושם נעשה מסלול הליכה קצר ולא קשה סביב האגם. 

מזג האוויר באותו יום היה אמור להיות חצי-חצי, מה שגוגל קורא scattered showers, עם סיכויים סבירים שיתפוס אותנו גשם תוך כדי המסלול. בכל מקרה הייתה לקרץ מטרייה ענקית ככה שלא ממש חששנו להרטב.