הרגע הזה הגיע... אחרי כל הזמן ספייר שלקחנו, אחרי שבוע ומשהו שאנחנו הולכים לכל סטודיו אפשרי, לכל פארק שעשועים שיסכים להכניס אותנו, ועושים שנ"צים חסרי בושה בימים בהם יש לנו בילוי בערב (וגם בימים שלא), הגיעה השעה לומר שלום ללוס אנג'לס, ולקליפורניה באופן כללי.
ביום האחרון שלנו באל-איי הלכנו לעשות את הדבר שניסינו לעשות כמה פעם בעיר וגם בדרך לעיר על כביש אחד אבל כל פעם היה קר מידי: ללכת לים ובאמת להיות בים. אז נכון שלא באמת נכנסנו למים (היה קר) אבל באמת נסענו לחוף וישבנו על החול והכל.
אי אפשר לומר שעשינו את זה רק בגלל שלא היו לנו תוכניות אחרות יותר דחופות, כי ללכת לים בשלב זה היה מבחינתינו התוכנית הדחופה ביותר. זה היה חלק מהלו"ז, שנדחה ונדחה עד שמזג האוויר ושאר האטרקציות יסתדרו. אבל בהחלט עשינו וי על ללכת לים. וזה היה בילוי רגוע ומהנה ומתאים מאד לסיום של טיול בקליפורניה לקראת סוף הקיץ (זה היה בימים האחרונים של ספטמבר כן?).
