ספטמבר 22: המקום הכי מאושר בעולם

אוקיי, אז הייתה קצת התרגשות בבוקר. לא כאילו שאנחנו ילדים בני 12 שלוקחים אותם לדיסנילנד, אבל גם לא רחוק מזה. כמובן שיצאנו מוקדם בבוקר והתייצבנו בכניסה בזמן לפתיחה של הפארק. גם לא מזיק שמורסי מצאה לנו מלון במרחק הליכה (ואפילו במחיר סביר) ליד הפארק. הדבר הגאוני הוא שלקחנו יומיים במלון הזה כדי שנוכל לחזור לישון שם אחרי היום המתיש בעולם - ואם נרצה ברגע האחרון להישאר לעוד יום אז גם את זה נוכל. 

מבחינת קרץ הטיול היה יכול להתחיל ולהגמר בפארק ילוסטון ואולי גם בפארקים של קנדה או יוסמטי וסקויה. מבחינת מורסי הפארק הנוכחי (ואולי יוניברסל של אתמול) היו השיא של הטיול ושל כל הזמנים. אפשר לכתוב עד מחר על המרצ'נדייס, על הניצול של הורים של ילדות קטנות ומושפעות, על האקטואליות של נסיכות דיסני בעולם המודרני והפמיניסטי. אבל זה לא יעזור. מורסי היא ילדת דיסני וזה לא ישתנה לעולם. אז לקחנו את הילדה לדיסנילנד. 

חוץ מזה, קרץ הידוע לשמצה לקח את הזמן וצילם ובחן ועצר לקרוא שלטים בכל מיני מקומות ברחבי ארה"ב וקנדה, במיוחד את ההודוס בקניון ברייס... עכשיו הגיעה השעה להתנקם בו על כל הייבושים והשיגועים והנסיעות המפחידות בלילה. כי דיסנילנד מלאה בריידים ורכבות הרים ומכשירי עינויים. ומורסי לא התכוונה לעלות עליהם לבד! 

התחלנו באופן אסטרטגי בחצי הדרומי של הפארק, מה שנקרא adventure park שקצת יותר בקטע של רכבות הרים וריידים מגניבים מאשר קסום ורומנטי. צריך לסיים עם השטויות האלה ולהגיע אחרי זה לדבר האמיתי. כמובן, שאי אפשר בלי קודם כל לעמוד בתור... 

כבר הבנו את הקטע. עומדים פה הרבה בתור

האמת שברגע שפתחו את הקופות הם הלכו דיי מהר. הם סורקים לך את הכרטיס ומשתילים לך איזה חותם ביומטרי (סתם, יש חותמת על היד) ואתה נכנס צ'יק צ'אק. אבל זה טוב, שתתרגל קצת לעמוד בתורים כי בואו נודה בזה, זה הדבר שאנחנו נעשה פה הכי הרבה. 

חיוך שלא ירד למורסי מהפרצוף כל היום

יחסית לא היה נורא מפוצץ בפארק. שוב העובדה שהיינו באמצע שבוע בפארק ואחרי שהילדים חזרו ללימודים עבדה לטובתינו. הלכנו לראות איזה מופע בתוך גינה ענקית שבה אנחנו היינו כמו ג'וקים קטנים. 

מורסי וברז ענקי

כן, אתם בטח זוכרים את הסרט של באג לייף שיצא לפני איזה עשור וחצי? אז הלכנו למופע שלהם. רצינו להתחיל עם משהו רגוע. זה מיועד לילדים וזה לא כולל רכבות הרים או כיסאות קופצים. 

המופע מתחת לאדמה ובתכלס היה ממש מגניב ואפילו דיי מלחיץ ברגעים (נגיד כשמלא עכבישים רצים לנו מתחת לכיסאות). המשכנו משם לאזור הוינטאז' ארצות הברית - לא ממש הבנו מה זה... 

דיינר חלל אבל בסגנון וינטאז' לא ממש הבנו מה זה

היו שם ריידים של מכוניות שנוסעות במסלול מרוצים שנראה דיי מעפן, גלגל ענק (שמשום מה מלחיץ את מורסי) וגם רכבת הרים מטורפת עם לופים והכל. אז הצטלמנו ושקלנו את המהלך הבא שלנו... 

קרץ בעיקר מבסוט שהוא לא צריך לעלות על הרכבת הרים שברקע

במקום להתחיל ברכבת הכי מטורפת הלכנו לעשות את הרייד של גופי - משהו עם קרוניות קטנות של זוגות שעולות למתקן עינויים שנראה דיי תמים. למעשה הקרוניות החמודות שמתאימות לילדים קטנים האלו עולות ויורדות ולוקחות סיבובים חדים של 90 מעלות במהירות שאתה כמעט ולא נשאר בתוך הקרונית. מורסי חטפה מכות כל פעם כשעשינו סיבוב (אין לה את השומנים שמרפדים את קרץ) אבל היא הייתה עסוקה מידי בלצחוק מצרחות האימה של קרץ בשביל לשים לב. כשסיימנו את העינוי הבלתי צפוי הזה ראינו שבקרונית שמאחורינו יש עוד איש שגם עשה את הרייד והוא נראה ממש משועשע מהצרחות של קרץ. אחרי זה כבר פחות התחשק לו לעלות על הרכבת האמיתית... 

מה אתם דפוקים אני לא עולה על זה - הרכבת המפחידה ביותר ביקום

אחרי התלבטויות קשות קרץ הודיע שהוא מוותר על התענוג. מורסי ריחמה עליו הפעם, והמשכנו לריידים האחרים. למשל מתקן שבו אתה כביכול עף מעל נופי ארה"ב במטוס פתוח. זה מין סימולטור עם מסך 360 מעלות שאתה תלוי בתוכו. קצת עשה לנו בחילה אבל היה ממש מגניב. 

מחוץ למתקן של התעופה

בשלב הזה כבר אכלנו צהריים והתחלנו להתקפל לכיוון הפארק הצפוני, איפה שהטירה המפורסמת של דיסני וכל שאר השטויות. 

כי כבר הרבה זמן לא אכלנו המבורגר וצ'יפס

לפי התוכניה שקיבלנו זה היה בדיוק הזמן ללכת לעמוד בתור למופע חי של אלאדין. אמנם קרץ היה סקפטי לגבי מופעים כאלה, מסתבר שזה באמת ממש מגניב ומרשים. 

מי שמנחש את הצסנות שמצולמות פה מקבל פרס

הם כמובן מקצרים את העלילה, ויש בעיקר שירים כל הזמן, אבל הגודל של ההפקה וההשקעה שלהם בכל מה שרץ באולם זה ממש מגניב. מורסי הזכירה שמופעים בברודוואי אפילו עוד יותר מרשימים. 

וגם את השם של הנסיך בתמונה

במיוחד התלהבנו מהדמות של השטיח, רקדנית או אקרובטית שלבשה סוג של שטיח פרסי ועשתה סלטות על כל הבמה. 

אין אף תמונה של השטיח המעופף. קרץ היה עסוק בלצפות במופע

וכמובן השירים הקלאסיים של דיסני. בתור ילד קרץ ראה את כל הסרטים בעברית ולא הבין על מה ההתלהבות. השירים המקוריים ממש טובים! 

אחרי המופע עשינו עוד קצת שופינג והלכנו לראות מה עוד יש לעשות. 

בין לבין עשינו ריידים שלא היה בהם המון תור כמו פיטר פן (היה דיי מעפן) ופו הדוב (שלא היה בכלל תור כי הם חיפשו זוגות בלי משפחה לדחוף למלא קרוניות - אחרי זה הבנו שבלי ילדים זה קצת דבילי להכנס לרייד הזה, למרות שהוא היה קצת פסיכודלי). עשינו סיבוב בעולם העתיד שקרץ חשב שהוא ממש מגניב, ואפילו עשינו את הרייד של סטאר וורס שמורסי קבעה שהוא לא רק משעמם הוא גם ממש  מיושן. קרץ בן ה10 חשב שזה ממש אבל ממש מגניב. 

ברור שהחלק של העתיד והחלל זה החלק הכי מגניב

במרכז של הפארק יש את הטירה הקסומה של דיסני, וכמובן נסיכות אקראיות שמסתובבות שם ומצטלמות עם אנשים. מורסי כבר החליטה שזאת עבודת חלומותיה. 

לא בטוח אם זאת שחקנית שמשחקת את רפונזל או מישהי שממש התלבשה אובר בשביל לבוא לפארק

יש שם גשר שלם שמיועד לאנשים שעושים סלפי עם הטירה הזאת. כמובן שגם פילי היה חייב תמונה! 

?דומה

כמובן שלא הכל היה נסיכות וריידים של ילדים. עלינו על רכבת הרים של הר מושלג כולל מפלצות שלג מפתיעות. 

בפינה הימנית למטה, הר מושלג שבנו פה בשביל הרכבת המפחידה ביקום

הרכבת הזאת בנויה עם קרוניות ממש צרות ככה שכל המושבים אחד מאחורי השני, אז קרץ היה יכול לראות את מורסי לפניו עפה ימינה שמלאה למטה למעלה כל פעם כשיש סיבוב (היא לא באמת מוחזקת על ידי הברזל הזה שמורידים כשאתה יושב). זה אפילו הצחיק אותו מספיק כדי להסיח אותו קצת מהאימה. וכמובן שהוא צרח. 

סלון מערב פרוע ממול לרכבת המכרות המפחידה ביקום

הייתה גם רכבת מכרות של המערב הפרוע. מורסי כמובן שכנעה את קרץ שזה לא מפחיד ואפילו ילדים קטנים עולים על זה. אבל זאת לא חוכמה כי ילדים קטנים לא יודעים פחד! הרכבת לא סתם נוסעת ממש מהר, היא גם נוסעת מתחת להר בחושך מוחלט בחלק מהקטעים. עינוי. כמה שקרץ צרח. 

אחרי כל העינויים הלכנו לרייד רגוע של Its a small world after all שם רואים כל מיני דגמים של מדינות שונות בעולם ויש את השיר המעצבן הזה שנתקע לך במוח לשלושה ימים אחרי זה. מסתבר שמורסי פשוט רצתה שלקרץ גם יהיה את החוויה של המתקן המציק הזה וזאת הסיבה היחידה שעלינו עליו. 

וזה עדיין מתנגן לי בראש

משם המשכנו לעוד רייד רגוע כי קרץ כבר הרגיש את הלב שלו (ואת הגרון) אחרי כל הרכבות המסוכנות. נכנסנו לטיול בצוללת שהיה דיי חמוד אבל גם תכלס לילדים. כשעמדנו בתור לצוללת היה ילד שהתפרע ועשה רעש אז אמא שלו שאלה אותו בקול תקיף: is this appropriate? והוא היה בוש ונכלם והתחיל להתנהג יפה. אנחנו היינו בשוק. נראה אותה מנסה את זה על ילד ישראלי... 

קנינו עוד מזכרות וחקרנו את הקצה הרחוק של הפארק. היה שם גם משהו עם סירה כזאת שאפשר לעלות עליה, אבל קרץ אמר עד כאן, בלי סירות (no boat!) אז רק ראינו מרחוק. 

no boat! 

פתאום קרץ גילה שמורסי, שכבר פעם שלישית שלה בפארק של דיסני, ובפעמיים הקודמות היא לא העיזה לעלות על הרכבת המפחידה מכל: ספייס מאונטאיין. רכבת העינויים הזאת נוסעת בתוך מבנה בחושך ככה שהעינוי הוא מקסימלי. ידוע לכול הילדים שזאת הרכבת הכי מפחידה ואיומה שקיימת (גם קרץ כבר היה בגיל 10 בדיסניוורלד ולא היה לא אומץ לעלות). 

אז החלטנו שהפעם לא נפחד ונעלה עליה. למרות שבזמן שעמדנו בתור מורסי ניסתה להשתפן ואמרה שלא בטוח שנספיק לעשות את הריידים האחרים ואז נאחר למצעד של דיסני שיש בערב. אבל קרץ לא נתן לה. ואז היא אמרה שאין ילדים מתחת לגיל מסוים אז אולי זה באמת מפחיד. אבל קרץ לא ויתר. למרות שהוא מת מפחד גם. ואז, אחרי שעמדנו איזה חצי שעה בתור, עלינו על זה. 

הוכחה חד משמעית ולא פוטושופית שעשינו את זה

קרץ בעצמו לא האמין שיש לו אומץ לעשות את זה. זה מתחיל דיי רגוע. וקרץ כבר חשב לעצמו: זה בתוך בניין, כמה גבוה, מפחיד, ומהיר זה יכול להיות בתוך בניין. 

ואז הגענו לעליה. הקרונית עולה לגובה של לפחות שלושה וחצי קילומטרים. בחושך כמעט מוחלט. ואז מתחילה ליסוע במהירות שכמעט ועפנו מהקרונית. והיא עושה פניות חדות שאתה לא רואה שהן באות. קרץ צרח כל כך הרבה שנגמר לו האוויר, אז בין לבין הפניות החדות הוא רק קילל את מורסי שהיא לקחה אותו לזה ואז חזר לצרוח שוב. מורסי, כפי שאתם רואים, לא הפסיקה לצחוק... 

זו הייתה הרכבת המפחידה ביותר ביקום

מורסי, מאושרת שהיא סוף סוף עלתה על הרייד הכיפי והלא כזה נוראי שתמיד הפחיד אותה, וקרץ שרק שמח עדיין להיות בחיים ובלי ריאות. היינו מאד גאים בעצמינו. משם מיהרנו להספיק את הבית הרדוף של הסיוט שלפני חג המולד שגם היה דיי מגניב:

אחרי שסיימנו אותו נשאר לנו בדיוק מספיק זמן להתמקם ולראות את המצעד היומי של כל דמויות דיסני שעוברות בפארק וכמובן לפני הטירה. 

רק שלא נפספס את המצעד

אחרי זה הגיעה השעה: מופע השירים והזיקוקים בטירה הקסומה של דיסני. כמובן שזה היה השיא של כל היום כי זה הכי רומנטי ומרגש. בתכלס יכולנו לטוס לארצות הברית ולבוא ישר לחלק הזה, וזה גם היה בסדר... 

כמובן שהמופע הזה היה הסיכום המושלם ליום כיף בדיסני. מורסי הייתה בעננים, וקרץ בעיקר היה רגוע כי הצלחנו להגיע בזמן למופע (החלק הכי חשוב!) וגם כי אין יותר רכבות הרים (ככה הוא חשב, אבל עוד על זה בהמשך). אפילו רומנטי היה:

מורסי, קרץ ורומנטי בטירה של דיסני

כמובן שברגע שהמופע נגמר כולם התחילו לצאת מהפארק. לא היו את הדחיפות והנהירה ההמונית שחששנו שיהיה. גם הפארק לא היה מפוצץ כמו שהוא יכול להיות וגם כי הם אמריקאים והם יחסית יודעים ללכת בצורה מסודרת (כל עוד אין איזה מבצע מטורף בחנויות).

הצלחנו לצאת מהפרק, והרגשנו כמו מלכים שפשוט הלכנו ברגל למלון שלנו. משם לקחנו את האוטו לסיבוב לדומינוס הקרוב (כן, היינו דיי מורעבים כי דילגנו על ארוחת ערב) וסגרנו את היום עם פיצה. עכשיו כבר אי אפשר לשפר את היום הזה!

אז ככה נגמר הבילוי בדיסנילנד. היה כיף. וברור לגמרי שהכיף מהטיול הולך להיות בירידה מכאן והלאה...

*מעולה: זיקוקים רומנטיים בטירה
*מעפן: הרייד של סטאר וורס
*מפתיע: הדקירות בגב במופע של החרקים
*מפחיד: ספייס מאונטיין

בפרק הבא מורסי וקרץ מסתובבים באל.איי ומחפשים מה לעשות...