הרבה המליצו לנו על הנסיעה בכביש 1 של קליפורניה. מאז שעזבנו את סאן פרנסיסקו התחלנו להבין שזה באמת אחד הקטעים היפים בטיול. נכון שהערים מאד מרשימות והפארקים הלאומיים מדהימים (ומסודרים בטירוף) אבל הטבע הסתמי של הכביש על החוף שפשוט נמצא שם פתוח לכולם - זה משהו ששווה ליסוע לצד השני של העולם בשבילו.
היום היה הרבה נסיעה, עצירות בדרך, והתקדמות איטית לכיוון לוס אנג'לס שעוד לא נראתה עדיין באופק. וגם כמה הפתעות בדרך...
התחלנו את הבוקר בארוחה מפנקת במיוחד במלון השווה והחינמי שקיבלנו במקרה, כמובן עם בייגל וגבינת שמנת וופל בלגי והרבה סירופ מייפל. וגם תפוח (בשביל הבריאות).
 |
| ארוחת בוקר בריאה |
יצאנו לדרך ונסענו לפי גוגל מפס עד שמצאנו חוף שנראה מגניב לעצור בו ולטייל קצת. החופים באזור הזה רובם סלעיים ודרמטיים. לפנינו עוד הגיעו כמה אנשים ואפילו שני חברה עם ציוד צלילה. מעניין מה יש פה לראות בתוך המים.
 |
| הולכים לים |
הצטלמנו קצת אבל הייתה רוח קרה אז מורסי החליטה להישאר באוטו בזמן שקרץ עלה למעלה לכמה דקות לצלם כאוות נפשו.
 |
| קרץ השמן אכל יותר מידי ג'נק פוד בטיול |
אחרי שקצת נמאס לו הוא חזר לאוטו ויצאנו לעשות סיבוב בשמורה. יש דיי הרבה נקודות כאלו לאורך הדרך, שיש שמורת טבע קטנה על החוף עם תשלום של כמה דולרים כניסה. בחוף הזה (לובוס פוינט Lobos Point) היו שני חניונים, אז אחרי שסיימנו בראשון נסענו לראות את השני, איפה שהיה חוף יותר נגיש למים.
 |
| המים שם ממש ממש כחולים |
עדיין היה קר מידי להכנס למים, אבל היה כיף להסתובב שם עם הסלעים הלבנים והמים הכחולים.
 |
| קרץ מעופף |
משם המשכנו בנסיעה והחלטנו לעצור בעוד שמורה לאורך הדרך (Pfieffer State Park) לעשות פיקניק ביער.
 |
| גם כאן יש בית גידול למורסיטת היערות |
קרץ ממש רצה להוציא את הגזיה שהוא סחב במיוחד מהארץ עם הבלון גז שקנה במיוחד ביום ההוא ב REI אז עשינו פיקניק עם פחיות שימורים של פסטה ושעועית בטעם מייפל שקרץ קנה בסופר בקנדה לפני חודש...
 |
| כן זה נכון, שעועית בטעם מייפל. כי בקנדה אפילו לכסף יש טעם של מייפל |
מורסי לא התלהבה מהתבשילים של קרץ, אבל היא הסכימה לאכול. ואז הגיע קוף לאכול איתנו צהריים
משם המשכנו ליסוע וטיפסנו גבוה יותר מעל החוף. כביש 1 עולה על הצוקים ולכמה קילומטרים מקבלים נוף מרשים מגבוה מעל הים. קרץ החליט שמצב הדלק לא משהו אבל בתחנת הדלק האחרונה המחירים פתאום היו נורא יקרים (כנראה שזה מה שקורה כשנוסעים על כבישים קטנים ורחוקים כל ציבילזציה.
 |
| מורסי משקיפה על הנופים של כביש 1 |
ממש הייתה כבר תחושה של שומקום, רק כביש מתפתל ומיד פעם מסעדה או עיירה קטנה של עשרה בתים בדרך, וכמובן מפרצים קטנים שאפשר לעצור בצד לצלם את האוקיינוס.
אחרי איזה שעה ראינו מלא אנשים עומדים בצד הכביש וצופים על האוקיינוס. קרץ, שכבר היה מתורגל מפארק ילוסטון, רואה הרבה אנשים בצד הדרך אז הוא עוצר ושולף מצלמה.
 |
| המוני אנשים מסתכלים על דוב גריזלי או משהו |
התסכלנו לראות על מה מדובר. היה פה נוף ממש מרשים והכל, אבל לא היה ברור על מה כולם נעצרו...
אמנם היינו ממש גבוהים מעל הים, ולקח לנו כמה שניות להבין מה זה ממרחק כזה... אבל עם עדשת טלה-פוטו וקצת הגדלה במחשב אחר כך הצלחנו אפילו לצלם כמה תמונות של האורחים המפתיעים של היום...
כן... היו שם לוויתנים! קבוצה של שניים או שלושה שיצאו לדייג...
יש להם קטע שהם צוללים ועולים למעלה עם פה פתוח, ופשוט זוללים קבוצות עצומות של דגיגים.
סביב הסעודה של הלוויתנים עצמם יש גם התקהלות של ציפורים ואפילו להקה של כלבי ים שמצטרפים לאכול מהשאריות שהענקים האלה משאירים אחריהם מארוחת הצהריים.
 |
| בצד ימין אפשר גם לראות להקה של כלבי ים שבאו להנות מהסעודה |
כמובן שקרץ צילם איזה שעה, ומורסי כבר התייאשה ממנו לגמרי. אבל זה היה ממש מגניב וגם בשלב כלשהו קרץ הבין שהוא רחוק מידי בשביל לקבל תמונות סטייל נשיונל ג'יאוגרפיק אז אין לו למה להתאמץ בכלל...
 |
| מורסי מתייבשת באוטו מחכה שקרץ יסיים לצלם |
המשכנו עם הרואד טריפ... לכל אורך הנסיעה המשיכו להיות נופים מהממים...
 |
| הנקודות הקטנות האלה על הסלעים הן ציפורים |
לקראת אחרי הצהריים קרץ כבר התחיל להלחץ שמיכל הדלק מתרוקן. בלי שום דרך לדעת מתי תגיע התחנה הבאה, הוא בסוף נשבר ונכנס לתחנת דלק עם דלק יקר פי שתיים ממה שמוכרים בעיר. בעיקר קרץ היה ממורמר שמכריחים אותו לקנות דלק במחירים של ישראל. אחרי שהוא תדלק הוא גם סיפר למורסי שכמעט נגמר לנו הדלק...
 |
| הגענו לעיירה שנקראת על שם מורסי |
אחרי זה הכביש התחיל לרדת חזרה למטה לכיוון החוף. המשכנו דרומה ונכנסנו לעוד מפרץ גדול, עם עיירות חוף מגניבות.
קרץ כמובן עצר לצלם את הציפורים, את הצוקים, את הגלים וכל דבר שהוא יכל למצוא.
התחנה האחרונה שלנו ליום הזה הייתה בטירה שאיזה מליונר תמהוני בנה לפני כמה שנים, שנקראת טירת הארסט (Hearst Castle). כמובן שראינו את זה בגוגל מפס ולא טרחנו לקרוא על זה לפני או משהו.
 |
| בקצה העליון של התמונה אפשר לראות את הטירה המדוברת |
הגענו קצת אחרי חמש למגרש החניה, והלכנו לשאול כמה עולה רכבל לשטח של הטירה. שם גילינו שזה (א) יקר יחסית, (ב) נכנסים רק בסיורים מודרכים והכי חשוב (ג) שזה כבר סגור להיות כי הסיור האחרון כבר יצא. קצת התבאסנו כי עד עכשיו בטיול לא ראינו בכלל טירות (משום מה באירופה יש הרבה יותר טירות...) ומצד שני לא כזה התחשק לנו סיור מודרך (אנחנו יותר אוהבים להסתובב ולעשות שטויות לבד).
המשכנו בנסיעה, ומורסי הצליחה למצוא מספיק קליטה בסלולרי בשביל לחפש לנו מקום לינה באחת העיירות בסביבה.
הגענו עייפים אבל רעבים, ובדרך למלון ראינו על הכביש במרחק הליכה פאב אירי שנראה חמוד. זה היה יום נסיעות ממש ארוך ומתיש...
 |
| רק עוד כמה מאות קילומטרים |
אבל אחרי הפיקניק הלא-כזה-משביע שאכלנו בצהריים שנינו היינו צריכים ארוחה רצינית. מורסי הייתה צריכה זמן להתאושש מהנסיעה...
אבל אחרי זה צעדנו לפאב ליד המלון שלנו וזללנו קצת. תכלס כבר הרבה זמן לא אכלנו המבורגר ובירה.
 |
| מבלים בפאב |
יחסית ליום נסיעה, זה היה ממש כיף...
*מעולה: לוויתנים!
*מפחיד: שכמעט נגמר הדלק
*מעפן: טירה בסיור מודרך בלבד
*מפתיע: לוויתנים!
בפרק הבא, מורסי וקרץ מחפשים מפלים...
No comments:
Post a Comment