אוגוסט 28: עולים לרוקיז

הגיעה השעה לעלות להרים. הזמן לוחץ והספיק לנו מהמשחקים באזור גובה פני הים. ארזנו את המזוודות ואת האוטו והתחלנו ליסוע מזרחה ולמעלה. 

התוכנית המקורית הייתה להתחיל בצפון, בג'אספר, ולהמשיך דרומה ללייק לואיז ובאנף, אבל מזג האוויר היה נראה לא משהו בתחזית בפארק הצפוני, ולמרות שגם בלייק לואיז היה נראה קצת גשום, חשבנו שלפחות נעשה חלק מהאזור ומקסימום נישאר יום אחד בעיר ולא נטייל אם יירד מלא גשם... 

בקאמלופס עצרנו בסופר מקומי בשביל להצטייד לדרך ולקנות מתאם חשמל במקום זה שקרץ השאיר באחד המלונות הקודמים. קנינו סלט בקופסא שהצליח להחזיק אותנו עד לארוחת צהריים מאוחרת. סלט, כפי שמכירים אותו הקנדים, כולל חסה, גבינה בולגרית, חמוציות, תותים ובוטנים. בקיצור - מעט מאד ירקות... בכלל היום הזה היה יום של נסיונות אוכל שונים ומשונים. אבל לפחות לא אכלנו המבורגר! 

אוגוסט 27: סאנשיין ואלי

היום הזה היה כמעט כולו נסיעה באוטו. שזה נשמע מתיש אבל יחסית לנסיעות בארצינו, בארה"ב (ובקנדה אפילו עוד יותר), יש שלווה כזאת בכביש שזה בכלל לא כזה נורא לנהוג חמש שעות ברצף, זה אפילו דיי כיף... 

היום הזה התחיל כשקמנו בבוקר ב Lillooet וגילינו שלא רצחו אותנו בלילה, ושהעיירה הזאת ממש קטנה והזוייה. 

במיוחד היה מוזר ששני קנדים מבוגרים שגם ישנו במלון התחילו לדבר איתנו בבוקר כשהעמסנו את האוטו. הוא סיפר שכל שנה הם באים לפה לקטוף עגבניות ומביאים שקים הבייתה אז אם אנחנו רוצים שתיים. בהתחשב שבקושי הצלחנו למצוא ירקות טריים ביבשת הזאת קפצנו על המציאה. הם גם ממש התלהבו מזה שאנחנו ישראלים, מה שגרם לנו לתהות כמה ישראלים באמת הגיעו אי פעם לעיירה הקטנה וההזוייה הזאת... 

אוגוסט 26: סי טו סקאי

לא באנו לקנדה בשביל להסתובב בעיר... לקראת הבוקר של ה26 באוגוסט הגענו למסקנה שכל יום שאנחנו מבזבזים בונקובר זה יום שנפסיד ברוקיז, בילוסטון או במקומות מגניבים שלא נגיע אליהם בסוף הטיול. 

החלטנו שהגיע הזמן לצאת לדרך ולהשאיר את העיר מאחורינו לטובת ההרים המושלגים של קנדה. כמובן שלהגיע לרוקיז ייקח לנו זמן - במיוחד מכיוון שבחרנו את הדרך הכי עקלקלה שאפשר לבחור בשביל להגיע לשם...