עוד הייתה דרך ארוכה לפני שנגיע לחלק הגזעי של היום הזה. למעשה, היינו כל כך עמוק בתוך המדבר שבכלל לא הבנו איך נגיע מפה למקום עם יער רציני בתוך יום אחד. התשובה כמובן הייתה הרבה הרבה נסיעה, ועלייה של כמה מאות מטרים לפארק.
כבר היינו בקליפורניה, הסטייט הנכסף שמורסי כל כך רצתה להגיע אליו, אבל בתכלס עם המדבר והעיירה ההזויה שמצאנו את עצמינו בה, זה היה יכול באותה מידה להיות עיירת הרפאים קאליקו ולא היינו מבדילים.
התחלנו ליסוע מערבה, לכיוון בייקרספילד, ולמרות שכבר היינו שעתיים נסיעה מלוס אנג'לס, עלינו צפונה לצל ההרים של הסיירה נבאדה, במטרה למצוא את הכניסה לפארק סקויה בלב ההרים. בעיקר מה שמפתיע איך נוף עירוני עובר בטווח נסיעה קצר (בסטנדרט של ארה"ב) לטבע פראי - או לפחות טבע מוגן.
